חום יולי

השבוע הועלתה הצעה בממשלה ששנת הלימודים לא תסתיים בסוף יוני, כנהוג, אלא בסוף יולי. אל דאגה, ילדי ישראל יזכו לחודשיים של חופש עד רגעי השיממון האחרונים, רק שהם יידחו בחודש, ובמקום להשתרע על פני יולי־אוגוסט, יוכלו ילדינו לריב בבית עד זוב דם באוגוסט־ספטמבר. הסיבה להצעה לשינוי סדרי בראשית היא, כמובן, הקורונה והשלכותיה, שמנעו מילדינו לימוד אמיתי. 

כמובן שהעולם התמוטט וקרס אל תוך עצמו ברעש מחריש אוזניים ברגע הישמע ההצעה. למרות שההצעה אומרת שמורים וגננות ילמדו רק אם ירצו בכך ותמורת שכר נוסף, יפה בן דויד עלתה אוקטבה, הכפילה דציבלים ושאגה משהו מתלהם, שמתנגד לחלוטין להצעה הזו, ומונע איזשהו תיקון, גם אם לא שלם, לשנת המדבר שעברנו. היא נהמה בלי קשר לערך כלשהו, שהיא, כנציגת המורים, צריכה להיות הראשונה לייצג וללכת לאורו. ערך כמו חינוך, למשל. או טובת הילדים. או הצלת השנה האבודה הזאת.

גם הכפילה של בן דויד, ליאו בר אל, דוברת מועצת התלמידים והנוער הארצית, אמרה בפאתוס קורע לב: "אחרי שהתעלמו מאיתנו שנה שלמה, שכלאו אותנו בבתים מאחורי מסכים, המעט שיכולים לתת לנו זה החופש הגדול. לא נקבל הארכה של שנת הלימודים. לא בחודש, לא בשבוע ולא ביום". כך נאמה הילדה.אבל מה אנחנו מצפים ממנה? היא ילדה וזה לא מפתיע שהיא מעדיפה להיות בים מאשר בבית הספר, ובסופו של דבר, היא רק מחקה את הגדולים. למה שנצפה למשהו אחר כשהנהגת המורים שמהם היא אמורה ללמוד - מתבטאת ומתנהגת כך? 

גם בלי הקורונה, החופש הגדול היה צריך להיות בחודשים אוגוסט־ספטמבר, ולא ביולי־אוגוסט. למה? כי שלוש דקות אחרי שהילדים חוזרים ללימודים, הם יוצאים לחודש חופש נוסף, של חגים. בשנים הברוכות שבהן 1 בספטמבר לא נפל יומיים לפני ראש השנה, הצליחו התלמידים להסתגל למסגרת ולשעות שינה שפויות למשך שבוע, ואז שוב אחרי שמחת תורה. זה סיוט כמעט לכולם, תלמידים, מורים והורים כאחד. ורק ליפה בן דויד אורה ושמחה. ככה זה כשהערך היחיד שלך הוא לעבוד כמה שפחות ולהרוויח כמה שיותר. לא בדיוק הערכים שרובנו רוצים לחנך את ילדינו לאורם. 

ושלא יגידו לי שלהיות מורה זה שוחק. אחות בחדר מיון זה שוחק. שוטר מג"ב זה שוחק. נהג אוטובוס זה ממש שוחק. גם להיות האיש של האוטו זבל. הם לא מקבלים מאה ימי חופשה בשנה, גג שבועיים. הוראה היא מקצוע שוחק כמו הרבה מאוד מקצועות אחרים. וכמו לאחות בבית החולים, וכמו לשלל מקצועות אחרים, דרישת התפקיד הראשונה בהוראה היא שיהיה לך אכפת. ואם באמת אכפת לכם, אז ללמד ביולי זאת דרך אחת להראות את זה. לא רק לנו, ההורים, שלנו אתם לא חייבים כלום, אלא לתלמידים. ממש כך, כמו שצריך ללמד ולחנך, דרך דוגמה אישית. 

ועוד דבר: תפסיקו להתפנק. נמאס כבר מהבכיינות הזאת. מיליוני אנשים מתו בשנה הזאת מהמגיפה. כלכלות שותקו. אנשים איבדו את מטה לחמם. משפחות התפרקו. ואתם הייתם צריכים ללמוד וללמד בזום? ביג דיל. תאספו את עצמכם, תזרקו את הטישו, וקדימה. אם אתם רוצים להצליח במשהו בחיים, תתגברו על האתגר הזה. זה יעשה לכם רק טוב.