בעידן המודרני אנחנו רוצים לדייק. על הדרך אנחנו מכבסים דברים. כמו שכל מספרה הפכה להיות סלון לעיצוב שיער, כך גם במדיניות שלנו. בחברה המערבית לא מדברים על "רעב", אלא על "ביטחון תזונתי". זה אכן מדויק יותר. בישראל כמעט אין תופעות של רעב נוראי וכולל, כמו בתקופות ובמדינות מסוימות בעולם השלישי. לא ילדים נפוחי בטן ולא גוועים מרעב ברחובות.
מה יש? אי־ביטחון תזונתי. זה השם המכובס לרעבים בחברה המערבית. מדובר באנשים ובמשפחות החיים בעוני, שאין ידם משגת למזון הבסיסי שלהם. בסקרי הביטוח הלאומי מוגדרות דרגות שונות של אי־ביטחון תזונתי. נכנסות לשם משפחות הנמנעות מלקנות מוצרי מזון בסיסיים בשל מחסור כיס. משפחות שבהן הילדים נשלחים ללא אוכל לבתי הספר. משפחות שאין להן מושג מהיכן ייקחו את הארוחה הבאה שלהן.
קל לעצום עיניים ולהותיר את הטיפול בעניין לעמותות מזון ולגמ"חים. זו מחלה אחת. המחלה השנייה היא לדבר על "צדק", באופן מוחלט ורחב, ולשכוח שיש מי שנזקק ברמה המיידית והכואבת. השבע לא מבין את הרעב. אני יכול להכות על חטא ולהעיד על עצמי, שגם אני מצאתי את עצמי חולה במחלות הללו לא פעם. קל לחלות בהן. קשה הרבה יותר לקבל אחריות ולעשות מעשה על מנת לתקן את המצב.
לישראל הגיעו המשפחות שלי מסוריה ומלוב מתוך משאת נפש וכיסופים עזים. על בסיס "ותחזינה עינינו בשובך לציון". הם חלמו מדינת מופת. במונחים דתיים: ממלכת כוהנים וגוי קדוש. הם חלמו על מדינה ועל חברה של ערבות הדדית, של "ואהבת", של "והחזקת", לכל מי שמצליח פחות לשאת בעול הפרנסה המורכב. הם בירכו אחרי כל ארוחה את ברכת המזון ואמרו "ונא אל תצריכנו... לא לידי מתנות בשר ודם", אבל היו בטוחים שאם ניפול, יהיו מי שירימו.
אני עדיין מאמין בחלום שלהם, אבל יודע שהמציאות רחוקה. אני יודע את זה כי הביטוח הלאומי שלנו מדד כ־18 אחוזים מהמשפחות בישראל כמשפחות הנמצאות באי־ביטחון תזונתי. עוד לפני משבר הקורונה. אני יודע את זה כי חבריי בפתחון לב, בלקט, בלתת, באשל ירושלים ובמרכז החסד בשדרות מדווחים על קפיצה בפשיטת היד למזון. אני יודע את זה כי עדיין לא מצאתי מי מהמתיימרים למנהיגות בבחירות הקרובות, שיתחבר, יבין וישים את העניין בסדר עדיפות גבוה ואמיתי.
לא עלינו המלאכה לגמור, אבל אין אנחנו בני חורין להיבטל ממנה. בשיתוף עם 11 ארגונים נוספים, יצאו רבנים לזכויות אדם בקמפיין הקורא "ביטחון תזונתי - לפני הכל", באמונה שקריאה שבאה מן הלב יכולה לקרוע רקיעים ולחולל שינוי. זה יקרה אם מאות אלפי הישראלים שכן אכפת להם, יצטרפו אלינו. אני מאמין.
למה רעב ועוני הכי רלוונטיים לבחירות 2021?
אבי דבוש
מנכ"ל "רבנים למען זכויות האדם".
