בין קושי משפטי לשכל הישר

קשה להגזים בחשיבותו של השכל הישר. אנשים משכילים ומתוחכמים חשופים במיוחד לאובדנו. כשהשכלה נכנסת באוזן אחת, עלול השכל הישר לדלוף מן האחרת, באופן שהתחכמות העצים תסתיר את חוכמת היער. למשתמשי ווייז, מומלץ לברר ב"מבט על" אם היישומון אכן מוביל אותם ליעדם. הכל שאלה של איזון ומידה. פרטיות היא ערך חשוב ובאפליה יש גם סכנה לחירות האדם, אבל בלא הגבלות מוצדקות על פרטיות ובלא מידה מבוקרת של אפליה מוצדקת - אין חיים ואין ציביליזציה. על האיזון הקריטי הזה ראוי להפקיד נבחרי ציבור. משפטנים יכולים לסייע בידם ולשמש נוריות אזהרה על לוח השעונים הציבורי; אסור לפנות להם את מושב הנהג.

הציבור יכול להחליט באמצעות נציגיו על פגיעה קשה בפרטיות, כדי להתמודד עם איום חמור. בשדה התעופה כולנו מוכנים שיפשפשו בכלינו ואפילו בגופנו, בתרופותינו, במסמכינו ובבחירת יעדינו, מכיוון שהחלופה היא סכנה מיידית וסופנית. כמעט כולנו מוותרים על פרטיות ברוב ההיבטים של חיי היום־יום שלנו, לתכלית הרבה פחות דרמטית: נוחיות. כל מי שמשתמש בטלפון חכם צריך לדעת שכל המידע האישי נגיש למי שמוכן להתאמץ מעט. גם אם ממשלתו הדמוקרטית אינה מעוניינת לפרוץ דווקא אליו, הרי לארגוני פשע, לסין או לרוסיה יכול להיות עניין כזה. יש אפשרות ואין עכבות. בעזרת הטלפון ונתוני הגלישה יכולים הכל, למעשה, לדעת מה עשינו, עם מי דיברנו, איפה היינו, במה אנו מתעניינים ולעיתים קרובות מאוד גם מה אנחנו חושבים, את מי אנו מעדיפים או שונאים. אנחנו פתחנו את הדלת.

אבל שוחרי זכויות האדם רואים "קשיים משפטיים" בחשיפתו של פריט מידע אחד שהוא כה אינטימי, כה רגיש, החושף אותנו לפגיעה כה אנושה, שראוי להילחם על חסיונו מפני המועצה המקומית במקום מגורינו: האם התחסנו לקורונה. במורד המדרון החלקלק הזה עוד עשויים לפנות אלינו מהעירייה. ואולי, רחמנא ליצלן, נתפתה להתחסן, באופן שיציל את חיינו ואת בריאותם של ילדינו וחברינו ונסכן פחות את בריאות הציבור.

ועוד איום מזויף על כבוד האדם וחירותו: אפליה. מי שטורח לחשוב ועומד בפיתוי הפבלוביאני לצדקנות דביקה, יגיע במהרה למסקנה שפסילה גורפת של כל אפליה מסוכנת לא פחות ממדיניות המכשירה אפליה סדרתית. לא ניתן לקיים חברה בת תרבות בלא אפליה. חברה כזו לא רק מפלה פושעים בשלילת חירותם, אלא אפילו מפלה עיוורים במתן רישיונות נהיגה, מפלה ילדים בקלפי, מפלה (לטובה) בעלי מוגבליות ואזרחים ותיקים בחניה ובאוטובוסים, מפלה את המחוננים ביותר בהקשר אחד ואת פגועי היכולות הקוגניטיביות והנפש בתחום אחר. 

למי שטורח לחשוב, ברור שאפליה נחוצה, והדיון הציבורי (לאו דווקא המשפטני) צריך להכריע ערכית מהי אפליה מוצדקת בנסיבות העניין. לדיון ענייני חיוני לנטרל מוקש: המניפולציה הטהרנית של טענת "המדרון החלקלק", המניחה שמי שמדביר מקקים היום, יקים מחר גרדומים, מחנות ריכוז ומשרפות. מי שנותן לטהרנים - באצטלה משפטית או אחרת - להוביל את הדיון, יקבל הכרעות מעוותות מבחינה מוסרית, שיקוממו את הציבור ויעלו לשלטון את התומכים באפליה פסולה.

מותר וראוי להפלות לרעה סרבני חיסון, למעט מטעמים רפואיים, בתחום הכרוך במגע עם אחרים, לרבות כניסה למתחמים, טיסות ואפילו עיסוק במקצוע כגון הוראה, ולהציע בונוסים למי ששומר על בריאותו ועל בריאות סביבתו. פשוט לא מוסרי להרשות להם לסכן אחרים בגחמותיהם. ולבסוף, שומו שמיים, לטאבו הגדול: חיסון בכפייה, המכניס דבר לגופם של הסרבנים בניגוד לרצונם. בישראל יש גיוס חובה. את ילדינו, אהובי נפשנו, אנו שולחים להגן על כולנו, למרות הסכנה שיוחדר לגופם חפץ בקוטר 5.56. כשהאויב, חיזבאללה או וירוס הקורונה, מאיים על החיים, מי שמתייפייף, מתחמק ועורק מהמערכה, חי על חשבון אחרים.