על הפרק בבחירות: הליכוד כמפלגת ציר

שרשרת הבחירות 2020-2019 והסקרים הנוכחיים מוכיחים שהליכוד, בצירוף החרדים והחרד"לים, הם ציר שאי אפשר להקים בלעדיו ממשלה בישראל. מסורתיות, עממיות ושמרנות מסוימת מחברות ביניהם באופן מהותי. כל עוד הציר לא נשבר, רק הליכוד יכול להקים ממשלה. הוא המפלגה הכי גדולה, וחשוב יותר: יריבותיו אינן יכולות להתאחד מול הציר ליכוד־חרדים, שהתייצב מחדש מ־2015. 

למושג "מפלגת ציר" יש היסטוריה בפוליטיקה הישראלית. הוא מיוחס למפא"י ולמפלגת העבודה עד מהפך 1977. במידה מסוימת, הוא חל גם על הליכוד ועל מפלגת העבודה בשנים שאחרי המהפך. למושג שני מובנים: ראשית, מפלגות הציר היו הכי גדולות, סביב 40 מנדטים ויותר. שנית, ההשקפות והאינטרסים של המפלגות האחרות מנעו אפשרות מעשית (להבדיל מאפשרות חשבונית), שהן יקימו קואליציה של 61 חברי כנסת בלי מפלגת הציר. מפ"ם ואחדות־העבודה לא התחברו עם מנחם בגין, עם הציונים־הכלליים או עם החרדים. הקומוניסטים לא היו יכולים לשבת בממשלה אחת עם בגין. נוסף על כך, למפלגות הציר היו בעלי ברית קרובים - המפד"ל ול"ע לצד מפא"י והעבודה, והמפד"ל והחרדים לצד הליכוד. קואליציה נגדית לא היתה אפשרית, גם עקב גודלן של מפלגות הציר, גם עקב בריתותיהן וגם עקב הפילוג המהותי בין יריבותיהן.

כך גם היום: אי אפשר לחבר את החרדים עם אביגדור ליברמן ועם יאיר לפיד מצד אחד, או את גדעון סער ונפתלי בנט עם המשותפת מצד אחר. כללית, המרכז-ימין הדומיננטי בישראל כיום לא יאפשר ללפיד, וגם לא לסער או לבנט, להקים ממשלה שתהיה תלויה במשותפת או במרצ ובמפלגת העבודה הרדיקלית. לכן, אפילו ליכוד סביב 30 מנדטים, שאינו גדול ממפלגת העבודה בזמן תבוסתה ב־1977, יצליח לסכל קואליציות להדחתו מהשלטון. הוא יצליח, גם הודות לברית ההדוקה שלו עם החרדים וגם הודות לפילוג המהותי בקרב יריבי בנימין נתניהו, שאי אפשר לגשרו בדברי כיבושין.

פירוש הדבר שסער ובנט חייבים לשבור את הציר ליכוד־חרדים ולחבור אל החרדים, אם הם רוצים להחליף את נתניהו, כדבריהם, ולא רק למנוע ממנו להרכיב ממשלה וכך לדרדר לבחירות חמישיות. אבל אין להניח שהם יצליחו לחבר בין החרדים לבין ליברמן, לפיד, מרצ והעבודה (בהנחה שהן יעברו את אחוז החסימה). ועל מה תתבסס ממשלה כזאת, מעבר לרטוריקה של בנט על "פרנסה עכשיו"? האם מדיניות כלכלית ימנית־קיצונית, כגרסת בנט ושקד, סער ושרן השכל, תתקבל על דעתם של החרדים או הערבים? אולי מרצ והעבודה ישלימו איתה, בהתחשב בפשיטת הרגל המוסרית שלהן, אבל הדבר מוטל בספק. 

האם קואליציה כזאת יכולה להסכים על הרפורמות החיוניות במערכת אכיפת החוק וביחסים בין הרשויות, רפורמה שנעשתה סוגיה מכוננת בעיני בוחרי המרכז והימין? האם יכולה להיות לקואליציה כזאת מדיניות משותפת מול הפלשתינים? מול הסכנות המשולבות בגבול סוריה ובגבול לבנון? מול חבירה של ממשל ביידן לאיראן?

אמנם הציר ליכוד־חרדים אינו חוק טבע. הוא עלול להישבר, למשל, אם יקרה מה שאינו צפוי בסקרים, והבוחרים יכו בליכוד מכה קשה, כמו שקרה ב־2006. החרדים אולי יחשבו אז מחדש את מסלולם. זו אפשרות לא סבירה. נתניהו שומר על כוחו, מפני שהתביעה נגדו נראית מפוקפקת. אבל גם אם יישבר הציר ליכוד־חרדים, על איזה בסיס תוקם ממשלה שתושיב את הליכוד באופוזיציה? 

לפיכך, שחיקה של הליכוד תשלול מהזירה הפוליטית מפלגת ציר כלשהי ותוליך לבחירות חמישיות, חלילה. לחלופין, אחרי הבחירות יוכלו סער ובנט־שקד לדרוש מבנה פדרטיבי שיכניס אותם לא רק אל ממשלת נתניהו, אלא גם אל תוך הליכוד עצמו, ויאפשר להם להיאבק מאוחר יותר על ירושת נתניהו במפלגת השלטון. מבין האפשרויות הרעות זו הפחות רעה, אבל היא עלולה לדון אותנו למדיניות כלכלית ימנית קיצונית בתקופת מצוקה קשה.