עלות התוכנית של ג'ו ביידן להתמודדות עם משבר הקורונה מסתכמת בסכום אדיר, חסר תקדים, של 1.9 טריליון דולר. מדובר בסכום השווה ל־60% מהגירעון בתקציב של ארה"ב. התקשורת המרכזית בארה"ב תומכת בתוכנית הזו, כמו גם הסקרים, ורק מכוני מחקר וכלכלנים סבורים שמדובר בתוכנית שערורייתית וחסרת אחריות. יתרה מכך, הם מראים שהזרמת הכסף לשוק לא מסייעת בהגדלת מספר מקומות העבודה - אחד מיעדי התוכנית.
הביקורת מתרכזת בכך שתחת מעטה "תוכנית התמודדות עם הקורונה" מקדמים תוכנית שמרביתה מיועדת לקידום מטרות פוליטיות של הדמוקרטים ורק מקצתה קשורה לקורונה: 75 מיליארד דולר מוקצים לחיסונים, טיפולי קורונה, בדיקות וציוד רפואי; 25 מיליארד מוקצים לתוכניות בריאות ציבוריות ו־4 מיליארד לבריאות הנפש. אלו הן העלויות הישירות למעשה 104 מיליארד דולר מתוך תוכנית של 1,900 מיליארד דולר.
השכבה השנייה בתוכנית היא תמיכה בעסקים וביחידים שמקומות העבודה שלהם הושבתו. מדובר בתוכניות בהיקף של 63 מיליארד דולר שנועדו לפצות מסעדנים, תעופה ותיירות ושירותים נוספים. יחד עם הסיוע הישיר מדובר ב־167 מיליארד דולר, עדין שיעור קטן מאוד מהתוכנית הכוללת.
עיקר התוכנית היא התמיכה הנדיבה והרחבה במיוחד שמציע ממשל ביידן: צ'ק של 1,400 דולר לכל אזרח שמשתכר עד 75,000 דולר בשנה. השכר החציוני בארה"ב (השכר שמחצית העובדים מרוויחים יותר ממנו) עומד על 62,000 דולר, כך שהתוכנית לא נועדה לפצות רק משקי בית נזקקים במיוחד, בעלות שנאמדת ב־413 מיליארד דולר. על כך מוסיף הממשל תוספת של 250 מיליארד דולר להרחבת הזכאות לדמי אבטלה ולהגדלת המענקים וכן העברות תקציבים למדינות, בעיקר למדינות דמוקרטיות, כמובן. באותה הזדמנות הממשל מקצה מאות מיליארדים להגדלת שכר המינימום וכל החבילה הזו נכנסת תחת הכותרת "התמודדות עם הקורונה".
התרגיל הזה של הממשל האמריקני הוא לא יוצא דופן. אפרופו הווירוס הסיני, גם האמרה המוכרת מאותו המוצא, שלפיה "משבר הוא הזדמנות", מקבלת פירוש ציני: במקרה הזה, הזדמנות להחזיר חובות לחברים שסייעו בבחירות. אלא שהעיתוי של ביידן אומלל במיוחד. בדרך כלל הכניסה לתפקיד היא ההזדמנות לעשות את ההפך בדיוק - להנהיג רפורמות שקשה יותר להעביר מאוחר יותר. לקצץ בתקציבים ולייעל את המנגנון הממשלתי. תוכנית נדיבה כזו מתאימה לסוף קדנציה, סמוך לבחירות. התחלת קדנציה בחלוקת כספים שכזו תביא אותו בהכרח לסיים את הקדנציה בצעדי קיצוץ דרסטיים, או במשבר חמור. ייתכן שגילו המתקדם של ביידן מביא אותו להכרה שבמילא לא תהיה לו קדנציה שנייה.
ביידן לא אמור לנהל קמפיין בחירות בימים אלה, הוא הרי בקושי התאקלם בביתו החדש, אבל התוכנית שהוא מציע לתמיכה אישית באזרחים גדולה פי 11 ויותר מהתוכנית שמציעים ראש הממשלה ושר האוצר בישראל, בהתאמה לגודל האוכלוסייה. בהתאמה לתמ"ג התוכנית בארה"ב גדולה יותר מפי 7 מהתוכנית המוצעת כאן. סכום התמיכה המוצעת לאזרח שם היא כ־4,500 שקלים, לעומת 1,500 שקלים כאן, ופה היא מוצעת לבעלי שכר נמוך יותר באוכלוסייה - עד עשירון 7. גם בישראל יש מקום לביקורת על חיוניות הסעיף הזה בתוכנית. בישראל, כמו בארה"ב ובכל המדינות המפותחות, ההכנסה של השכירים היא מבחן קלוש למדידת העושר. אך מלבד הרכיב הזה בתוכנית הסיוע המוצעת בישראל, הרי שני הרכיבים האחרים - התמיכה בעסקים וההוצאה הציבורית על תשתיות - הם רכיבים שמעטים חולקים על נחיצותם.
תיאום ציפיות
השבוע (שלישי) נשא יו"ר הבנק המרכזי של ארה"ב, הפד, את נאומו החצי שנתי, המכונה שם "תצהיר", או "עדות". היה מעניין לשמוע שג'רום פאוול מודאג ממצב התעסוקה עוד יותר מנטל החוב של ארה"ב ומהצמיחה. יחס החוב־תוצר של ארה"ב זינק לשיעורים מפחידים של 140%, אך פאוול הצהיר שהבנק המרכזי ימשיך במדיניות המרחיבה: הוא ימשיך לתמוך בשוק על ידי קניית איגרות חוב, גם בשוק הפרטי. האבטלה שם מדאיגה אותו, כי כמו בארץ היא אבטלה של בעלי השכר הנמוך. שם מדובר בשחורים והיספנים. אבטלה מהסוג הזה היא בהחלט סיכון חברתי שעלול להיות מתורגם לסיכון כלכלי חמור. אך, כאמור, אנליסטים מראים שם שהרחבה פיננסית היא לא פתרון לאבטלה ולכן הנאום הזה נראה גם כניסיון להתאים את הטון הכלכלי של הבנק המרכזי לטון הפופוליסטי של הבוס החדש בבית הלבן.
נסיכת הקורונה
בינואר 2020 העובדים של נובה וקס, חברה קטנה וותיקה - בת 33 שנים לפיתוח חיסונים, התכנסו כדי לדון במצבם. כל הנתונים הראו שלחברה יש כסף כדי להחזיק אותם 6-4 חודשים. מניות החברה נסחרו לפי שווי חברה של 130 מיליון דולר. שום רואה חשבון או יועץ עסקי לא ידע מה מחכה מעבר לפינה. בסין כבר ידעו. מדענים שלא עמדו במתח הזה עזבו את החברה רגע לפני שהיא שינתה כיוון וקיבלה תקציבים לפיתוח חיסון לקורונה. שנה אחרי אותו כינוס עובדים, החברה כבר הגיעה לקו הסיום, וייתכן מאוד שכבר בחודשים הקרובים נשמע על אישור של חיסון חדש לקורונה, שלדברי החברה יהיה יעיל יותר מהחיסונים שכבר בשוק.
נראה שהחיסון שלה יעצור גם את הפצת המחלה על ידי חולים א־סימפטומטים. החברה גם סבורה שהחיסון שלה יחזיק לזמן ארוך יותר מהחיסונים המוצעים בשוק. אז נכון שגם אם יאשרו לה את החיסון תהיה לה בעיה לעבור לשלב הייצור, מכיוון שרק לפני שנה, כשהיא היתה במצוקת מזומנים, היא מכרה את קווי הייצור שלה. אבל אחרי ששווי החברה זינק פי 120 ב־13 החודשים האחרונים, היא כנראה תהיה מסוגלת להתגבר גם על האתגר הזה. נכון לשבוע זה היא כבר נסקה ביותר מ־105%. אם נדמה שהעובדים שעזבו אותה אוכלים כעת את הכובע, חשבו על המשקיעים שברחו ממנה ועל כל מי שראה את הכיוון שלה ובכל זאת התלבט אם להשקיע בה 1,000 דולר, ששווים אחרי שנה 120,000.
הסיפור הזה של נובה וקס הוא סיפורה של הכלכלה המודרנית, של תמחור הנכסים החדש והמרתק, שעדיין לא הטמענו. עד לתחילת המילניום בעלי נכסים היו מזכירים את הפוטנציאל העסקי רק כבונוס. התמחור התבסס על שווי נכסים, על היקף המכירות ועל הרווחים המוכחים. אלא שמאז הקערה התהפכה על פיה וכל מה שהיה חשוב הפך לשולי. לכן טבע, חברת התרופות הענקית, בעלת מנגנוני הפצה אדירים, קווי ייצור ויכולת הכנסה מוכחת, שווה כיום שליש משווי השוק של נובה וקס, הנסחרת לפי שווי של 15.5 מיליארד דולר. אלא שמבחינת המשקיעים השווי הזה יחזור להיות 130 מיליון דולר אם הקורונה תיעלם מהעולם מחר, או פי כמה מזה, אם החיסון שלה יאושר ויתחילו להיחתם חוזי הזמנות מול מדינות. במילים אחרות, לא עוד תחשיב לפי העבר, אלא לפי העתיד. טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
