זה היה בנק המטרות של הפועל ירושלים לפני העונה: טורניר הפיינל 8 של העונה שעברה בגביע האלופות, ליגה, גביע, ליגה בלקנית, גביע ווינר והעונה הנוכחית בגביע האלופות. והנה אנחנו רק באמצע פברואר - וכבר חמש מהמטרות נמחקו. ירושלים עוברת מכישלון לכישלון. נשארה רק הליגה, ואם לא יבוא שינוי גם שם היא לא תעשה יותר מדי.
אין חדש תחת השמש. ירושלים שוב נופלת במשחק מאני־טיים, וגם במאני־טיים של המשחק. אתמול זה עלה לה באובדן הגביע אחרי שנתיים שבהן זכתה בתואר. זו גם לא הפעם הראשונה שירושלים נכנעת לראשל"צ במשחק מכריע. בכל הפעמים שזה קרה דריל מונרו עשה את ההבדל עם הניסיון, החוכמה והמנהיגות. שחקן שהוא הימור בטוח.
אבל צריך גם להביט לקווים, לגיא גודס, המאמן שיודע הכי טוב איך מנצחים משחקים שאין מהם דרך חזרה, ואחרי עזיבת עודד קטש ליוון, אין ספק מי המאמן הישראלי הטוב בליגה. אל שני הווינרים הצטרף אתמול בונוס גדול. גולן גוט במשחק לפנתיאון.
נתוני הפתיחה של ראשל"צ היו רעים. זה הסגל החלש והקצר ביותר של הכתומים בשנים האחרונות. נועם דוברת שיחק מעט בגלל פציעה, הקבוצה קרובה לתחתית בליגה והיא הגיעה אחרי שני משחקי נפל מול עירוני נהריה ומכבי ת"א. העניין הוא שלקבוצה הזו יש אופי שאותו פיתחה בשנים האחרונות. אופי שירושלים יכולה להתקנא בו.
הדבר הכי יציב בירושלים היה סולימאן בריימו, אבל הוא גם היחיד בה שיציב. מלקולם היל נעלם בחצי ההשני, ג'ייקובן בראון המשיך בעליות ומורדות וטיישון תומאס בירידה אחרי עונות גדולות. אדומייטיס? עד אתמול הכישלונות לא היו שלו. הפעם כן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו