האזרח רונן צור הוא יועץ אסטרטגי מוכר וידוע, אשף ספינים, מכשף תודעה, מקלע תקשורתי משוכלל ומשומן.
מקלעים הם דבר יעיל, כוון אותם לאויב והם ידאגו לחסל את המטרה. אך יודע כל מי שעסק במקלעים שלעיתים משהו בחום, במנגנון הירי וכשירות הנשק משתבש, והמקלע, כפי שמקובל לומר בעגה הצבאית, משתולל. ורונן צור בהחלט משתולל, השתוללות מפוארת לכיוון מטרה אחת מיוחדת: הסופרת המשוריינת בליכוד גלית דיסטל־אטבריאן.
אתמול הגיש האזרח צור עתירה לוועדת הבחירות המרכזית שרק מכונת ירי שכמותו מסוגל להגיש ובה טען כי היא גזענית נגד מזרחים המפיצה תורת גזע ויש לפסול אותה מריצה לכנסת.
היה ניתן לדון במהות העתירה אך זה פחות רלוונטי: זו לא נראית כמו עתירה מהותית, אלא פרובוקציה. והיא לא הראשונה.
בשבועות האחרונים הספיק צור להגיש גם תביעה נגד דיסטל־אטבריאן, לקרוא להשעייתה מהרדיו בטענה שהיא גזענית גם נגד אשכנזים, ובאופן כללי למשוך בצמתה הגזענית בכל דרך אפשרית.
נראה שמדובר בהשתבשות של המנגנון המקלעי, אובססיה לא מפוענחת עם קצף על השפתיים. אולי זוהי קנאה או שמא רגשי נחיתות, סוג של ניסיון נואש להישאר רלוונטי, ולהיתלות כפרזיט על ההצלחה של מי שהפכה לסופר־רלוונטית בשל עמדותיה וחריפותה.
ואולי זה הסגר ויותר מדי זמן פנוי. צור הלא התפנה מעיסוקיו בייעוץ לקמפיין הפיאסקו של גנץ שמאחוריו עמד ואין יותר אנשים שצריך לכנות "ארדואן". אולי באמת עדיף שיתמקד בדיסטל־אטבריאן, במקום המשך הפצת רעל. מהיכרות עימה היא אמנם לא גזענית, אבל היא תמיד תהיה מוכנה שהמקלע המשתולל יכוון את האש אליה ולא ימשיך להזיק לכולנו. קטן עליה.
