סרטים רבים יצר צ'רלי צ'פלין. ממצלמתו בקעו רגעים בלתי נשכחים למכביר, ובכל זאת נדמה כי הרגע הקולנועי הזכור מכל הוא זה המוקדש לשגרת יומו של עובד פס הייצור. מראה הפועל הניצב ליד סרט־נע, נאבק בשגרה, במונוטוניות ובסתמיות עמלו, חקק בלב רבים את אימת הטכנולוגיה המואצת המאיימת להכחיד כל היבט של ייחודיות אינדיבידואלית הנחוץ לנו כל כך. בסצנה המצחיקה־עצובה ניסה צ'פלין להזהיר אותנו מן המחירים הגבוהים שגובה, לפעמים, הקדמה. אמנם כבר חלפו 85 שנה מאז התקשה הנווד לעמוד בתביעותיה של המערכת המנוכרת, אולם בשנה האחרונה גילו תלמידים, סטודנטים ומורים רבים כי באדיבות מגיפת הקורונה, הגיעה שעתם להיכנס אל נעליו הגדולות.
נדמה כי הלמידה מרחוק, העושה שימוש ניכר בטכנולוגיות עכשוויות והמעקרת את חוויית הלמידה ממרכיביה האישיים והאנושיים, מזכירה מאוד חוויית פס ייצור בלתי נגמר. מורים רבים, ואני בכללם, מתמודדים זה חודשים ארוכים עם הקשיים הכרוכים במעבר מהוראה המושתתת על מפגש בלתי אמצעי ויומיומי עם אנשים צעירים אל שיחות מרוחקות ומפוקסלות המתקיימות בסביבה אינטרנטית שונה מכל מה שהכרנו. באבחה אחת שונו לבלי הכר כל דרכי הלמידה הישנות, ובפועל חויבנו כולנו לנטוש את מסגרות החינוך המסורתיות ולעלות, בעל כורחנו, על נתיב טכנולוגי חדש. מישהו הזיז את הגבינה הפדגוגית שלנו, וכולנו, תלמידיו הנאמנים של צ'פלין, אחוזי תסכול ואימה.
אך מדי פעם, בין הדלקת המחשב לכיבויו, מסתננת מבעד למסך הזום מחשבה טורדנית חדשה: אולי זוהי דווקא ראשיתו של תהליך בלתי נמנע? עם כל הכבוד לצ'פלין, אם היינו נצמדים אל נקודת מבטו הרומנטית המקדשת את מסורות הייצור הטרום־מודרניות ומבכרת אותן על פירות החשיבה המודרנית, קרוב לוודאי שחיינו העכשוויים היו שונים לבלי הכר. מילים אלה לא היו נכתבות ומשוגרות באמצעות מעבד תמלילים, לא היו מודפסות בבית הדפוס וגם בסרטיו של צ'פלין לא היינו יכולים לצפות בטלוויזיה ובמחשב. "זמנים מודרניים" לא מתים, הם רק מתחלפים, והריחוק החברתי שגזרה עלינו הקורונה גרם לדיאלוג החינוכי, לראשונה בתולדותיו, להמציא את עצמו מחדש.
יותר מכל, מזכירה חוויית ההוראה החדשה את המעבר מבישול ביתי מוקפד לארוחות קפואות למיקרוגל. על יתרונותיו של הבישול הביתי אין חולק, אך ניסיון להשתית משק בית על תפריט התואם את המקובל בתוכניות הבישול, אינו עולה בקנה אחד עם אורח החיים המודרני ותביעותיו. ערכן התזונתי של ארוחות הבזק אינו רב, אך הן מאפשרות עצמאות גם לבשלנים לא מיומנים ומתמקדות באחד מתפקידיו הנשכחים והלא יומרניים של המזון: הענקת תחושת שובע.
תפקיד דומה מספק בית הספר הווירטואלי: במקום לצפות לארוחות המוקפדות שהכינו להם המורים, נאלצים התלמידים לאמץ שרירי עצמאות מנוונים ולהפשיר בכוחות עצמם את גופי הידע ששוגרו מן המסך. בכל זמן נתון הם יכולים להפוך את מסך המחשב לחרך הצצה אל עולמות הידע ולדלות מהם, בסיוע המורים, חוכמה, בינה ודעת. כשתיגמר הקורונה ננסה ללמוד איך משלבים בין ארוחות חינוכיות ערכיות טריות לאלה הנשלפות מאריזת פלסטיק, אבל בינתיים, אולי טוב שלמדנו איך לוחצים על הכפתור.
