מלחמה אחרת, אותה המשפטיזציה

כרזה מעניינת מסתובבת ברשת בימים האחרונים. זו הודעה של משרד הבריאות מ־1952, המתריעה מפני התפשטות מחלת טיפוס המעיים. בהודעה כתוב כי משרד הבריאות מטיל חובה על כל תושב ותושב במדינת ישראל לקבל את זריקת החיסון, ומתוקף סעיף 19 בפקודה לבריאות העם, כל מי שיסרב - יואשם בעבירה. 

מדינת ישראל בת ה־72 וקצת מתבקשת להרים טלפון לאותה ישראל בת 4. ללמוד איך מתמודדים עם מצב אבסורדי שבו יש חיסונים לכל אזרח ותושב, אבל מתחמי החיסונים מיותמים ושיעורי המתחסנים יורדים. בעודנו מתמודדים עם נגיף שקטל כבר יותר מ־5,000 ישראלים והותיר חותמו על הכלכלה ועל נפשות ילדינו, מתנהל לו בעצלתיים דיון ההתמודדות עם אלה שלא מתאים להם להתחסן. 

אנחנו נמצאים כיום בנקודת זמן קריטית, בסופו של סגר שלישי שמתחיל להיפתח, עם מרוץ בין התחלואה הגבוהה למבצע החיסונים המרשים. האופק היחיד לחזרה לימים נורמליים של שגרה, של שיקום הכלכלה, החינוך והרפואה, אלה החיסונים. מדינת ישראל חייבת למצוא דרך לחייב את אזרחיה להתחסן. לא בכפייה ולא בכוח, יש צעדים מידתיים יותר, אבל באסרטיביות וללא פשרות. סנקציות על סרבני חיסונים במקומות העבודה, הבילוי, החינוך ובמרחבים הציבוריים הן עניין מתבקש כדי להבטיח את שלום הציבור, וזה תפקידה של הממשלה לנווט. אדם יוכל לבחור אם להתחסן ולשוב לחיים נורמליים, או לסרב ולהישאר בבית. יש בחירה ויש מחיר לצידה.

בשגרה, יש לנו את הפריבילגיה לדון על הורים שלא מחסנים את ילדיהם בחיסוני הילדות הרגילים. חיסוני הקורונה הם לא שגרה, אלא מלחמה, ומערכת התמריצים והסנקציות צריכה להיות החלטית יותר.

בישיבת קבינט הקורונה השבוע עלה עניין הלא־מתחסנים, ובשתי נקודות קריטיות נראה שהגענו למבוי סתום. היועמ"ש מנדלבליט נדרש לשתי סוגיות: כפיית חיסונים על מורים ודרישה להכניס לחנויות רק אדם שחוסן. כלפי המורים הציב היועמ"ש תנאי כמעט בלתי עביר בתקופה כזו: חקיקה ראשית, ולגבי הסוגיה השנייה הבהיר שזה בלתי אפשרי. כלומר, בעל חנות לא יוכל להגביל כניסה לחנות שלו רק למחוסנים. והאמת? זו הפקרות. מפקירים את בריאות הציבור בגלל משפטיזציה. וכך, במקום להיות עזר לקובעי המדיניות, היועמ"ש מעמיד מחסום. רוממות הדמוקרטיה בגרון, אבל בפועל האזרחים יופקרו למכחישי קורונה ולקונספירטורים נגד חיסונים. 

בצוק איתן, מלחמה אחרת, נזהרנו מאוד, גם במחיר הגנה על אזרחינו וחיילינו. הצמדנו יועצים משפטיים למפקדים בשטח, יצרנו את נוהל הקש בגג, ביטלנו פעולות בגלל מקדמי הגנה משפטיים, קיווינו שכל אלה גם יסייעו לנו מול בית הדין הפלילי בהאג. והנה, בהאג נתנו אור ירוק לחקירה נגד ישראל, למרות יועמ"ש ולמרות בג"ץ.

אנחנו במלחמה. במלחמה הזאת הדרג הבריאותי והמדיני צריך להציב יעד: התחסנות מלאה, והיועצים המשפטיים צריכים להציב דרך. גם במחיר צקצוקי קץ הדמוקרטיה.