ממשל ביידן מתחיל לתת אותותיו במזה"ת, איראן מגבירה מאמצים לייצור נשק גרעיני, בית הדין הבינלאומי בהאג מכריז שיש לו סמכות לשפוט ביו"ש, בעזה ובמזרח ירושלים - אבל במפלגות הימין שבימין נראה כי אין כל דאגה. אחרת איך ניתן להסביר את התנהגותן?
ביום חמישי, רגע לפני פקיעת מועד הגשת הרשימות לכנסת, נודע כי מפלגת הבית היהודי לא תתמודד בבחירות, לאחר חתימה על הסכם עם ימינה בתמורה לתפקיד שר. לכאורה, מהלך פעוט של מפלגה שזוכה לפחות מחצי אחוז של תמיכה בציבור. אבל הסיפור הגדול שעומד מאחוריו הוא מאבק עיקש ממושך שמתחיל להסתמן כדפוס שמסכן את שלטון הימין כולו. דומה שבנט לא זקוק להצהרת תמיכה מחגית משה, אלא שואף דווקא לגרוע חצי מנדט ממפלגת הציונות הדתית, ומנסה לקרב את סמוטריץ' אל אחוז החסימה. במילים אחרות, היריבות הפוליטית הלגיטימית הופכת לנכונות לפגיעה־אידיאולוגית־עצמית. לכל ברור שממשלת ימין מלאה תתאפשר רק אם כל מפלגות הימין תעבורנה את אחוז החסימה.
המהלך הזה מצטרף לשורת הרפתקאות מסוכנות במחוזות הימין שבימין, שמרוב שהוא רוצה לפנות את חאן אל־אחמר, הוא מוכן להצטרף לממשלת לפיד־ליברמן־מרצ. רק לפני כמה שבועות הצהיר מתן כהנא שימינה אינה מתנגדת לשבת בממשלה עם מרצ, במסגרת התירוץ שהקורונה קודמת לכל. וכן, בשעה שבנט תוקף השכם והערב את רה"מ נתניהו ממחנהו הימני, לא נשמעת מילת ביקורת מצידו על האידיאולוגיה המנוגדת לעמדותיו של שותפיו האפשריים מן המחנה הנגדי.
אך אם היה נדמה שמדובר רק במשחק וברצון למקסם את המנדטים החונים "במרכז", התבוננות נוספת מאלצת לספק פרשנות אחרת. המגמה התחילה ארבעה ימים בלבד מפיזור הכנסת ה־20, כשבנט ושקד הקימו את "הימין החדש" ונטשו בטריקת דלת את הבית היהודי. הרפתקה יהירה שהסתיימה במועד א', מתחת לאחוז החסימה ובאובדן של ארבעה מנדטים קריטיים, במצב שבו רק אחד היה חסר לממשלת ימין יציבה, ללא ליברמן. במועד ב', החליטה עוצמה יהודית לקחת את תפקיד המתאבד־הימני־הלאומי. ובמועד ג', לא היססה ימינה למהר ולחתום על איחוד עם סמוטריץ' כדי להשאיר במכוון את עוצמה יהודית בחוץ. שלוש מערכות בחירות, שלושה כישלונות - ואפס לקחים. הפעם קורה דבר חמור יותר.
דמיינו מצב שבו היתה לשמאל אפשרות להקים קואליציית שמאל מלאה, ללא שום צורך להתפשר אידיאולוגית על אף דגל. ואז, דווקא אז, המפלגה השמאלית ביותר בגוש, שטוענת שהיא שמאלית ממפלגת העבודה, היתה מרמזת שהיא שוקלת לחבור לאלטרנטיבה. זה המקום שבו נמצאת ימינה כיום.
בפוליטיקה, מתברר, אובדנות יכולה להפוך למחלה כרונית. הרצון להרוויח עוד כמה קולות באמצעות קמפיין מעורפל, מתחיל לבלבל בין האמצעי לבין המטרה. ומי ששוכח את המטרה האידיאולוגית של הקמת ממשלת ימין מלאה, ושעלול למנוע את הקמתה, לא יזכה לתחייה פוליטית נוספת. לא במחנה הימין.
