סדרה של ה־BBC בשם "כוכב המילים", בהגשת סטיבן פריי, עסקה בשפה. בפרק העוסק ביחסי הגומלין שבין שפה לאומה, פריי ובן שיחו מנתחים את היידיש ואת ההומור היהודי. הם מספרים על אלן קינג, הקומיקאי היהודי האמריקני, שטען כי את כל ההומור היהודי אפשר לקפל לבדיחה אחת.
"יהודי זקן נפל ברחוב, גוי צעיר רץ לבדוק את שלומו ושואל, 'אתה בסדר?'
"היהודי הזקן נאנח, 'מתפרנסים'".
ואז, חודש לפני שנפטר מסרטן הריאות, קינג ישב במסעדה ולפתע התעלף מחולשה. מלצר צעיר, גוי, ניגש אליו ושאל "אתה בסדר, אדוני?"
קינג דפק חיוך מאושר וענה "מתפרנסים".
40 שנה חיכה קינג לספר את הבדיחה כמו שצריך. נזכרתי בבדיחה השבוע, כי מצד אחד יש בה רמז עבה לסטריאוטיפ המוכר על יהודים וכסף, השיילוק שחושב רק על ממון, אבל מצד שני, הבדיחה היא דוגמה להומור עצמי של שורדים בני שורדים. כי אימפריות נפלו, נבלעו בחור השחור ההיסטורי, ורק העם היהודי, הזעיר, התשוש, המושפל, עדיין מתלוצץ עם רופאיו.
בשעה שבאירופה של חשכת ימי הביניים רק עילית קטנה ידעה קרוא וכתוב, כל ילד יהודי ביקר בחדר. עם של יודעי קרוא וכתוב שקידש מסורת של לימוד ושאיפה להישגים אינטלקטואליים. "אם הסטטיסטיקה מדויקת, הרי היהודים הם רק אחוז אחד של הגזע האנושי. כוכב קטן מהבהב, עכור ועלוב, האובד בזוהר שביל החלב", כתב עלינו מארק טוויין ("בנוגע ליהודים", תרגם: ארנון בן נחום) ..."הוא זוהר ככוכב לכת בשמיים לא פחות מן המעצמות הגדולות. חשיבותו המסחרית מרקיעה שחקים בחוסר כל יחס למספרו באוכלוסייה הכללית. תרומתו לרשימת הכבוד של אישים בספרות, מדע, אמנות, מוזיקה, כלכלה, רפואה ומדעי הרוח חורגת מכל קנה מידה. הוא ידע להילחם על נפשו, בכל הדורות, גם כשידיו כפותות לאחור... המצרים, הבבלים והפרסים קמו בזמנם, מילאו את שָׁמֵינוּ ככוכבי שביט עד שזיוום דעך ונמוג לחלוטין; בעקבותיהם באו היוונים והרומאים ברעמים כבירים עד שנשתתקו ונעלמו... היהודי ראה את כולם, ניצח את כולם ועוד אינו מראה סימני התדרדרות... מהו סוד חיי הנצח?"
ולכן, אחרי כל ההקדמה המפרגנת הזו, המהללת, המקלסת והמשבחת, איך לעזאזל עם חכם כזה מכיל טמטום ואווילות, טרלול וטירוף של מתנגדי חיסונים בזמן מגיפה קטלנית?
כל העולם משווע לחיסונים ואצלנו מחסנים בכל גיל, מתחננים לאנשים שיבואו. איך בני העם החכם שלנו, יהודים חרדים, עוברים על פיקוח נפש באופן בוטה כל כך? הרב שמואל אליהו כתב: "אני לא יודע מה יגידו בשמיים כל האנשים שהפיצו ומפיצים כי 'אין מגיפה', שמשדלים אחרים לא לקחת חיסונים. איך הם יעמדו בפני בית דין של מעלה ויסבירו למה הם גלגלו מוות לכמה וכמה אנשים, כשתמותת היתר בישראל מרקיעה שחקים".
אני חושב על בני החייל ועל חבריו בטירונות חי"ר מפרכת.הם לא יוצאים הביתה בגלל חוסר אחריות של אזרחים, זריקת פס על הנחיות. לא אכפת לכם מהם?
תמיד חשבתי שסוד ההצלחה היהודית קשור באהבת החיים הבלתי מתפשרת. היהדות מקדשת את החיים ולא את המוות. לא בכדי מים חיים מטהרים, ואילו המוות מטמא. בעוד בנצרות החיים הם פרוזדור רצוף חטא קדמון, עבור הזרם המרכזי ביהדות, לחיים בעולם הזה יש משמעות. כאשר אנשי חמאס לועגים ליהודים בקריאה המטופשת "אנחנו אוהבים את המוות, אתם אוהבים את החיים", הם מחמיאים לנו. אלא שפתאום אני מגלה שחלק מבני עמי בחרו להילחם בחיסונים.
ארז גרטי, ד"ר לאימונולוגיה וראש תחום תקשורת המדע במכון דוידסון לחינוך מדעי, צייץ השבוע בטוויטר: "אני נלחם בפייק ניוז כבר למעלה מעשור, ואני מודה שאף פעם לא נתקלתי בגל כזה של מידע כוזב שכולו מוכוון מטרה לחבל במאמצי מבצע החיסון. אני לא מדבר רק על קשקושים בפייסבוק ובטוויטר, אלא על סרטונים מושקעים, פלאיירים, קווי מידע טלפוניים, מודעות. מושקע פה כסף במטרה לפגוע בבריאות הציבור".
מטורף. שמעתי השבוע, ולא פעם אחת, את הטענה שלפיה נתניהו רוצה להגיע לבחירות במצב של תחלואה נמוכה. יש מישהו שלא רוצה להוריד את התחלואה? מה פשר הטיעון המופרך הזה?
מתוך הסרט "התפשטות" (2011)
הרי היכולת שלנו להתחיל לצאת מתוך הקטסטרופה הכאוטית שהעולם שרוי בה בשנה האחרונה, תלויה בקצב החיסונים.
אבל זה לא נגמר בפייסבוק של מתנגדי חיסונים בוערי עיניים. התקשורת הישראלית בחלקה התמסרה למזמוז רעיוני עם מפקפקי החיסונים. אחרי הסיבוב עם מכחישי הקורונה של "זה רק שפעת", הם עברו שלב.
"בואו נודה על האמת: חלק מהתקשורת קשרה קשר נגד נתניהו ואינה סובלת אותו. אפשר להגיד את זה היום אחרי שלוש שנות קדנציה של ראש הממשלה", כך אמר בשנת 2012 רזי ברקאי ב"תיק תקשורת", הרבה לפני תיקי האלפים, הרבה לפני הקורונה. כל פעולה של ראש הממשלה עוברת דרך פילטר שחור ועגמומי. ניחא זה, אבל מה שחלק מהתקשורת הישראלית עושה היום אל מול מבצע החיסונים הוא חמור הרבה יותר.
הפושים, הכתבות הלא מבוססות, הראיונות באולפנים בכל פעם שמישהו חש ברע אחרי החיסון השני - כאילו אנשים לא חשים ברע סתם ככה - פושים של חדשות 12 על אדם שקיבל דום לב לאחר החיסון, כאשר בכתבה עצמה נאמר שלא ידוע על קשר לחיסון השני, אבל הפוש עשה כבר את הנזק שלו. חלקים מהציבור הישראלי רואים את הפושים, צופים בראיונות אצל עודד בן עמי וחושבים פעמיים אם להתחסן. חלקים בתקשורת הישראלית פשוט מבצעים פשע נגד עמם, ואני רוצה להאמין שלא מדובר בכוונת מכוון זדונית אלא סתם בתאוות רייטינג זול.
לטוב ולרע אנחנו תקועים פה יחד, על הספינה הזו במדינה הזו. תקועים יותר מתמיד. עם שמיים סגורים ואופק לא ברור. אבל בידינו גם אפשרות להקלה. והיא תלויה, איך לא, באחריות האישית שלנו. אז מעל במה מכובדת זו אני רוצה להתנצל. במבט לאחור, הנסיעה שלי לדובאי, אי שם בתחילת דצמבר, היתה טעות. ציבורית ואישית. כתבתי על הנסיעה פה ושידרתי משם לערוץ 20 ולרדיו. ההתנהגות שלי תרמה לזלזול הציבורי בהנחיות הקורונה. כמו מפגיני בלפור, משתתפי ההלוויות ההמוניות והחתונות הבלתי חוקיות, הנסיעה לדובאי צעקה מסיבה באמצע התמודדות קשה עם מגיפה.
אז הנה, אני מקבל אחריות ומבין את הטעות. אנא לכו להתחסן. √
