במדינת החיסונים רעש מהומה. השבוע מדווחים על מתחמי חיסונים דלילים ממתחסנים ועל עודפים שנזרקים. הישראלים מצביעים ברגליים והשאלה היא למה כשבכל העולם מתקנאים, דווקא אנחנו מהססים.
התקשורת הישראלית שהיתה צריכה אקשן, בנתה בתחילת המגפה את פרופ' יורם לס, שחלק מדבריו זרעו פורענות וזלזול, ועכשיו היא מנסה לכבות את האור בקצה מנהרת החיסונים עם קמפיין הפחדה. בשביל רסיסי רייטינג בוחרת התקשורת להבליט את המקרים שלא הצליחו, את החריגים, את הקשיש שנפטר או את הצעיר שחטף דלקת חריגה אחרי החיסון השני. אמו של הצעיר זעקה, בכתבה עצמה, "לכו להתחסן, אנחנו החריגים", אבל העורך בחר את הכותרת הקודרת והמפחידה. ככה נראה משחק באש. בחוסר אחריות מתעקשים הכתבים והעורכים להביא ספקולציות על חוסר יעילות של החיסונים מול הווריאנטים, ומשכנעים את הציבור שהוא שפן ניסיונות של פייזר וביבי. במקום לדחוף את הציבור לשתף פעולה עם מבצע החיסונים המרהיב הזה, הם עסוקים בזריעת ספקות. למה? ככה. כדי שיהיה אקשן.
וכאן נכנס לתמונה משרד הבריאות, שאמור להיות המטה הכללי של המלחמה בנגיף. איפה אתם? אתם רואים את ההתנהלות המביכה של התקשורת, את הקונספירציות ברשתות החברתיות. הדלי מתחיל לדלוף, או במקרה הזה, התעמולה מתחילה להתכרסם, ומשרד הבריאות צריך להיות שם. להילחם בתיאוריות ההפחדה והשקרים, לתדרך עיתונאים, ולעשות הכל, אבל הכל, כדי שאנשים ייצאו להתחסן.
בישראל שוררת אווירת יאוש ובלבול, ובעיקר חוסר אמון. נכון שגם במדינות אחרות המצב רע, אפילו רע יותר, אבל קשה לראות את זה כשאנחנו בתוך השוחות. בסוף דצמבר כבר התחלנו לראות את הסוף, כשראש הממשלה התחסן, בצעד פומבי ונכון של דוגמא אישית, והציבור נהר אחריו. אך הסגר המתמשך, קצב התחלואה ומספרי החולים קשה והנפטרים - עושים את שלהם.
בזמן שאנחנו מהססים סביב חיסונים בשפע, אירופה נקרעת בגלל מחסור בחיסונים ובריטניה מחסנת בהפרש של שלושה חודשים בין מנה ראשונה לשנייה, במקום שלושה שבועות, כי פשוט אין לה מספיק חיסונים. גם באמריקה המצב דומה. השבוע התפרסם מאמר קודר ב"וושינגטון פוסט" שמעיד כמה קשה לצעירים באמריקה לקבוע תור עבור הוריהם. "להשיג תור- זו עשויה להיות עבודה במשרה מלאה", נכתב שם, החיסונים פשוט נחטפים וקשישים עומדים שעות בתור כדי לא לפספס את ההזדמנות. וכאן? מדי ערב רצות הודעות בווטסאפ על עודפי חיסונים, "רק תבואו", קוראים לנו, כדי שלא ייאלצו לזרוק חיסונים, וראש הממשלה מתחנן לבני 50 פלוס ללכת להתחסן. יש הכל, רק תבואו.
אבל הציבור הישראלי מחורר ועייף. הקונספירציות, ההפחדה התקשורתית, מחלחלות. בזמן שהעולם מסתכל עלינו בקנאה, אנחנו מנהלים מועדון דיבייט. האם החיסון יפתור הכל? כנראה לא. אין זבנג וגמרנו. יש מרוץ, ואליו חייבים להתגייס משרד הבריאות, התקשורת וגם הציבור. זכינו בזהב, כאן במדינונת הקטנה שלנו. ישראלים, טוסו להתחסן.
