שיטת הסגרים למניעת המשך ההדבקה מיצתה את עצמה. הסגר, כפי שהוא מופעל היום, גורם לנזקים אדירים, כלכליים, חברתיים ובריאותיים (פרט לקורונה), ופשוט לא ניתן להמשיך כך. הציבור איבד אמון לחלוטין, ויש לשנות כיוון. באמתחתם של אנשי בריאות הציבור שתי שיטות בסיסיות ומרכזיות להתמודד עם מחלות זיהומיות מידבקות, ואת שתיהן אנחנו מפעילים במלוא העוצמה בישראל: סגר וחיסונים.
לאחר כמעט שנה של הגבלות וסגרים ברמות שונות, יש מקום לערוך חשיבה מחדש לגבי הניצול הנכון של שיטת הסגרים, ובעיקר הסגר המהודק. אין ויכוח שהשיטה עובדת, זה ברור. בסגר יורד בצורה דרסטית היקף המגעים בין אנשים, כך שהווירוס אינו מצליח להדביק אנשים נוספים. נשאלת השאלה אם זה מה שקרה בסגר האחרון כאן בישראל, ואם אנשים מסוגלים לעמוד בדרישות אלו לאורך זמן. נראה שהתשובה היא לא.
המצב הנוכחי בעייתי. יש לנו שני הפכים. מצד אחד המדינה הצליחה להביא ולהנגיש את החיסונים כך ששיעור מכובד, בעיקר מבני ה־60 פלוס, מחוסנים. אך רוב החולים צעירים מ־60, והם אלו שמדביקים. רוב הצעירים כרגע אינם מחוסנים בשני החיסונים. מצד שני, הווירוס עצמו עובר שינויים (מוטציות), וייתכן שיש לנו כמה וריאנטים שנותנים תמונה קלינית שונה ומידבקים יותר. המצב הזה משנה את התמונה. יש גם להביא בחשבון ששינויים אלו בווירוס לא ייפסקו. וריאנטים חדשים יתגלו בהמשך, אין ויכוח על כך.
הבעיה העיקרית כרגע היא חוסר שמירה של הציבור על נוהלי הסגר. זהו סימן לכך שהציבור התעייף. זו בעיה לא רק אצלנו בישראל, אלא בעולם כולו. לא ניתן להחזיק מדינה שלמה ובה תתי־אוכלוסיות שונות, בעלות ערכים שונים ומנהגים חברתיים שונים, תחת סגר נוקשה ושווה לכולן לאורך כמעט שנה. השיטה שבקה חיים.
הציבור אינו מרגיש מחויבות לשמור בצורה מרבית על ההנחיות הנוקשות וגרוע מכך, ההנחיות הללו אינן תמיד ברורות לו וחוסר השוויון באכיפה מעצים את חוסר האמון בשלטון, בממשלה ובמשטרה. השילוב המבלבל בין חיסון חלקי של הציבור לבין חוסר התמדה של הציבור בשמירת הסגר, והנגיף המידבק יותר, מביא למצב האבסורדי שאף על פי שהממשלה הכריזה על סגר מהודק לפני שלושה שבועות וחצי - שיעורי המאומתים לא יורדים.
אז מה כן ניתן לעשות? יש לשחרר את המשק מהסגר המהודק לפי מספר המגעים והתקהלויות שיש בין האנשים בכל מקום, ולפי האפשרויות להגביל את המגעים וההתקהלויות. יש להטיל חלק גדול מהאחריות על הציבור עצמו. לא מדובר על פריקת עול אלא על בניית מסגרת שהציבור יוכל לעמוד בה. חייבים גם להפעיל את הדרכון הירוק. הקונספט של הדרכון הירוק הוא מצוין, והוא יאפשר פעילות ענפה וגם יעודד אנשים להתחסן.
מי שאינו מחוסן ייקח על עצמו את האחריות לכך, אך לא יוכל לסכן אחרים אשר כן קיבלו את החיסון אך אינם יודעים באיזו מידה הם מחוסנים באמת.כל המגבלות שמתקיימות בסגר צריכות לעבור בדיקה מחודשת ומדוקדקת. צריך ללמוד לחיות עם הקורונה. החיים לא יהיו אותו הדבר כמו קודם, זה ברור, אך יש לאפשר חיים בצל המגיפה.
הכותבת היא מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
