חיסון וחוסן

שני מוקדים ברומטריים משפיעים על החברה שלנו בתקופה זו- הראשון הוא שיעור העליה במתחסנים מפני נגיף הקורונה בישראל, והשני הוא תמונת השסע החברתי. מבט מהיר על שני מוקדים אלו מציג כי שניהם מצויים במגמת התרחבות.

נכון להיום אנו מצויים בשיעור התחסנות מתפתח – מעל שלושה מיליון אזרחים חוסנו למנה ראשונה, ו-1.7 מליון השלימו גם מנה שניה – בעוד שלושה שבועות מהיום כמעט חמישה מיליון אזרחים יהיו מחוסנים מקורונה. זהו בהחלט נתון מרשים שכן הוא מציג פרקטית שעוד לפני סוף פברואר מעט מעל 50% מהאוכלוסייה יהיו מחוסנים בפני הנגיף. 

אל מול זאת אנו רואים קבוצות בחברה בהן ההיענות לחיסון היא נמוכה. הנתונים של משרד הבריאות מצביעים שדווקא בקרב קבוצות אלה אחוז המאומתים גבוה יותר מבשאר האוכלוסיה ובאופן משמעותי.

בפני ממשלת ישראל עומדת דילמה לא פשוטה – מה תהיה נקודת ההתחסנות האופטימלית, קרי זו שבגינה ניתן יהיה לחזור לשגרה כזו או אחרת. הרי קבוצות שלא משתפות פעולה ימשיכו לפתח את המחלה, ומספרי הנדבקים ביום ימשיך להיות ברמת האלפים. הקריטריון לסגר היום הוא קצב התפשטות, אך בהינתן קבוצות שאינן מתחסנות, צריך לבחון מחדש את הקריטריון. כך גם של החולים קשה – הרי אותן אוכלוסיות שאינן מתחסנות עשויות להוות את המסה שתשמור על מספר גבוה של מאות מאושפזים מקורונה. מהי נקודת המיצוי? 

למשוואה הזו יש להכניס את הקשר החוסן החברתי, או בפרושו הלועזי – הסולידריות. כאן ככל שהמתחים בין קבוצות בחברה יתעצמו, כך עוצמת החוסן תיפגע. לא בטוח שמישהו לוקח בחשבון את החשיבה הזו, אך חייב להיות קו מיצוי המאמץ על חשבון ההתנגשות החברתית. במציאות הנוכחית אנו שרויים בסגר "נושם", כלומר, התנועה מוגבלת, ניתן לעבוד עם הגבלות, אך אין אישור לפעילות כלשהי ברמה הקבוצתית או הקהילתית – מסחר קימעונאי, חינוך, תרבות, ספורט, פנאי ובידור. ניכר שהקושי הוא משמעותי ולא מעט אזרחים נפגעים כלכלית קשות מהמצב הזה.

מומחים בתחום הבריאות מספרים כי הגעה להתחסנות עדר בהינתן מוטציות מדבקות מחייב מעל 80% התחסנות – כפי שזה נראה כרגע, אם שאיפתה של הממשלה להגיע להתחסנות עדר בכדי לשחרר את הסגר, אנו מצויים במצב של התנגשות מול קבוצות שלא משתפות פעולה.- זה ייקח עוד חודשים ארוכים.

האם החיסון חשוב מהחוסן?

על הנייר ניתן לפעול בגישת "יקוב הדין את ההר", קרי הבאת האוכלוסיות שאינן משתפות פעולה למצב של "עם הגב לקיר". אך בפועל מצב מסוג זה ידרוש אכיפה הדוקה של הרשויות, פגיעה בזכות חופש התנועה של אזרחים, ובשורה התחתונה – פגיעה בחופש של אותן קבוצות. המצב הזה הוא בספק משפטי בהיבט זכויות אזרח, בצד סדקים עצומים בחוסן הלאומי.

ממשלת ישראל חייבת לבחון את הדברים תוך הכנסת שני המשתנים למשוואה – החיסון והחוסן. השכל הישר גורס שכאשר רוב בחברה יהיה מחוסן, ניתן יהיה לחזור לשגרה עם מגבלות כאלה ואחרות. לאפשר חופש תנועה ותיעדוף למחוסנים סביב "דרכון ירוק" אך בצד זאת דרוש תמרוץ שיוביל עידוד להתחסנות. 

מעבר לכך, ההסברה בנושא החיסון לוקה. יש לחיסון ממד ערכי והוא התרומה של הפרט למען הכלל. הבעייה עם קורונה אינה העובדה שאתה עשוי להידבק בה – כנראה תשרוד ואף יותר. הבעייה עם קורונה שאם אתה נדבק, אתה מדביק אחרים, והם מייצרים עומסים לא סבירים על המערכות, ומביאים אותן לסף ספיקה. החיסון הוא התרומה האישית של כל אזרח לחוסן הלאומי שלנו, וליכולת שלנו לשמור על רצף תפקודי שיוציא אותנו מהמשבר הזה, לא רק הבריאותי, אלא גם החברתי והכלכלי. 

החיסון חייב להיות מסר תודעתי ממדרגה ראשונה, והוא חייב לעבור כחוט השני בכלל מוסדות המדינה כלפי האזרחים – החיסון איננו מגן אישי, החיסון הוא בעצם שכפ"ץ חברתי, ומי שמוכן ליטול עליו שכפ"ץ זה ראוי לתמרוץ ברור –אחרת לא נצא מזה.

הכותב הינו מפקד חטיבה בצה"ל לשעבר, כיום חוקר יחסי צבא וחברה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו