תופעה מעניינת בתקופה הזאת היא ההתקפות על "ישראל היום". פעם אלו התקפות זעם על העיתון שהתחרות שלו פוגעת בעיתונים אחרים. פעם זוהי מתקפה ששוללת את זכותו בין קהל עיתוני ישראל. ולפעמים כשהאמת קצת דוקרת בעיני הפרשנים, זה ניסיון לזלזל ולהמעיט. "מקום נידח", תיארה פרשנית נידחת. במשך כל השנה האחרונה קיבלו ההתקפות על "ישראל היום" צורה של מערכת הסתה נגד עורך העיתון בועז ביסמוט, מסע שנראה ממש מקצועי, ויכול להתחרות במסע רצח אופי נגד ראש הממשלה. אני מניח שבמושגים של מנהלי בית הספר הריאלי ועירוני ד' בתל אביב, מדובר ב"חופש הביטוי".
הבעיה העיקרית היא שלעיתים קרובות האמת עצמה היא נידחת. כלי תקשורת אחרים עוסקים ללא לאות בעוצמות אדירות ביצירת תמונה הפוכה למציאות. התרחשות מזעזעת כמו האמירות הבוטות והגלויות של אהוד ברק בראיון "זום בעמק" לא זכו לפרסום, אלא רק בטורו של אראל סג"ל ובערוץ 20. הסיפור הוא, שברק חשף שם את מהומות המחאה של מפגיני בלפור כאירוע דומה מאוד לפריצה לבניין הקפיטול. הוא צהל וחגג. בגדול זה תיאור שלקוח מהמערבונים הישנים כאשר האינדיאנים דוהרים במעגלים סביב הכרכרות הנצורות.
זו המציאות ברחובות ירושלים במוצאי שבתות. ראיתי את זה כי הבריונות הזאת ברחוב מגורים נידח בירושלים התרחשה מתחת לבית שלי. ברק חשף שם שהרכב בג"ץ שדן בכשירות של בנימין נתניהו לכהן כראש ממשלה היה ברובו מאוחד ברצונו להכריע נגדו; אך לדברי ברק, הנשיאה אסתר חיות, בהבינה שהדבר הזה לא יתקבל בציבור, כפתה על ההרכב החלטה שמאשרת את כשרות כהונתו. ברק אף קבע שם שמהומות המחאה נועדו להשפיע על מערכת המשפט ועל בית המשפט. וזה עובד, כפי שראינו במהפך של עמדת מנדלבליט בנוגע לנתניהו. לטענת ברק, מטרת בית המשפט אינה לעשות צדק, אלא לשמור על הסדר החברתי ובמשתמע: כל עוד נתניהו בשלטון הפלנגות יחבלו בסדר הציבורי.
"ישראל היום" הוא כנראה העיתון היחיד שמתאר עבור הקורא את ישראל של היום. התקשורת בכללותה חזרה לשרת כתיבת תהודה את הממשל החדש של ביידן. המפתח לפריצת המבצר הכלכלי והביטחוני של ישראל הוא הפלת שלטון הליכוד על ידי הפיצול של גדעון סער מחד גיסא, והסתה עוצמתית נגד החרדים בתור בעלי ברית של כל קואליציית ימין מאידך גיסא.
אבל הסיפור האמיתי מאז מונה רוברט מאלי לשליח האמריקני לאיראן הוא שוב הגרעין האיראני; ככל שמתקרבות הבחירות, כך תנסה התקשורת בישראל למסגר את הבחירות סביב החרדים. הסתה נגד קבוצות אוכלוסייה, דבר אסור בכל חברה תרבותית דמוקרטית, היא עניין שגור ומקובל בישראל. אבל הסיפור האמיתי הוא סדר היום המדיני־ביטחוני כאשר סיפור המגיפה פשוט חוזר על עצמו. יש סכנה שהנשיא המושבע ביידן ידהר בחזרה להסכם הגרעין כפי שהושג ב־2015, בחלון הזמן שבו מכהנים בצמרת הממשלה שניים מתומכיו, גנץ ואשכנזי. הפלת הימין בעזרת פלגני הימין המסייעים לתעמולת השמאל תביא להקמת ממשלת טלאים, שתמלא אחר המשאלה של הממשל החדש בנושא הפלשתיני ובנושא האיראני. "ישראל היום" שובר את ההשתקה.
X
