מאז החלו ההפגנות בבלפור, מנסות קבוצות שונות לשכנע אותנו שהמדינה מתפרקת ועומדת על סף "אנרכיה". שלל מחאות "לך", מפגינים עצורים ושוטרים פצועים, שמשות מנופצות, רעש, מדורות ומהומה רבתי - כל אלו אפשרו לטפטף את תחושת הכאוס המידפקת. אך בחלוף זמן לא רב התברר לנו שלא מדובר היה במחאה נגד המצב ה"כאוטי", אלא דווקא בניסיון לייצר אותו, כלומר: ליבוי אנרכיה כבסיס להחלפת השלטון, ולא אזהרות מפניה.
באוקטובר האחרון כתב, למשל, אלדד יניב: "זאת לא סתם אנרכיה. זאת אנרכיה שמייצרת התנגשות יומיומית בין שני מחנות פוליטיים, שעלול שתסתיים בדם ברחובות". התמונה שניסו לצייר היא של מתח גובר, המאיים להפוך בכל רגע למלחמת גוג ומגוג ולשבר בלתי ניתן לאיחוי. למרבה המזל, הנבואה המרה לא התממשה; מפגיני הימין לא הצטרפו לזירה. יתרה מזו, ככל שההפגנות קיבלו סיקור תקשורתי אוהד, כך התמיכה הציבורית דווקא דעכה. ואם לא היה די בכך, מהומות הקפיטול בארה"ב הביכו את מארגני הפגנות בלפור, שלפתע לא נראו באור חיובי כל כך, בעת פריצת מחסומים ואיומים על מעונו הרשמי של רה"מ.
אבל גם אם ההפגנות שככו, הקמפיין לא נעצר. הגלגול הבא הופיע בסיקור אירועי השבועות האחרונים בחברה החרדית. קשה שלא לראות את החוט הדק - שלא לומר, החבל העבה - המקשר בין המקרים. הפחים הנשרפים, המהומות ברחובות, התעמתות עם שוטרים ואוטובוס שהוצת. גם אם כל אלו לא נגרמו רק על ידי חרדים, מבחינה תקשורתית, הם הוצגו באופן אחיד. ההפרות הבלתי ראויות של הנחיות הסגר (ואין על כך ספק), הפכו עד מהרה לאוצר תעמולתי בלום. בקמפיין האנרכיה המתמשך, הצילומים מבני ברק סיפקו את המראות שלא הצליחו לייצר בבלפור. "וירוס אחד לשתי מדינות" נכתב על מרקע ערוץ 12 בשישי האחרון. עיתונאים אחרים הפליאו בתיאורים "מלכדים" ומכלילים נוספים: החרדים עבריינים, "כל" החרדים עוברים על החוק. אי סדר, פלגנות. אנרכיה. קיבלתם?
הגלגול הנוכחי של מסרי האנרכיה בא לידי ביטוי בקמפיין "הברדק" ו"הטירוף" של מפלגת תקווה חדשה. המועמדת לממלאת מקום רה"מ, יפעת שאשא ביטון, שהובילה בעצמה מדיניות לעומתית, ברדקיסטית למדי, נגד הממשלה שבה היתה חברת קואליציה - יו"ר ועדת הקורונה, שהפכה החלטות ממשלה על הגבלות שנועדו לצמצם תחלואה, ותחזקה עמדת התנגדות לסגר עד לרגע האחרון, ולא משנה אילו נתוני תחלואה הציגו בפניה - מכבה את רעשי המרקע ומספרת לנו שיש "ברדק". ובמפלגה שלה מוחים על מספר המתים מקורונה במדינה ומדברים על מצב "מטורף".
המשותף לכל אלו הוא תחושת האבסורד והמיאוס מאלו שמדווחים באופן מודאג על המצב, בזמן שהם שותפים לניסיונות יצירתו. החל באהוד ברק, שאך נחשף (בערוץ 20) מעודד את מפגיני בלפור להמשיך לשבש את סדר יומו של ראש הרשות המבצעת, דרך הליבוי התקשורתי כלפי החברה החרדית והמשך בקמפיין "הברדק" של תקווה חדשה. האומנם יש אנרכיה במדינה? מה שיש, ללא ספק, זה מסע מתמשך להנדסת אנרכיה.
