תראו מי מתנפלים על הרמטכ"ל

בשעתו זכה הרמטכ"ל גבי אשכנזי לתמיכה של פרשני "הארץ" במאבקו לסַכּל מתקפה של צה"ל על מתקני הגרעין באיראן. אשכנזי אפילו לא היסס לשלול מראש הממשלה בנימין נתניהו ומשר הביטחון דאז אהוד ברק יכולת להציג מראית־עין של מתקפה ישראלית ממשמשת ובאה, ולו כדי שארה"ב תומרץ להטיל על איראן עיצומים משתקים כמו אלה שהטיל לבסוף טראמפ. היום אנחנו גם יודעים שבזה הוא סייע בלא יודעין למשטר אובאמה להונות את ממשלת ישראל בדרך להסכם עם איראן.

מחברי הפרשנויות אז כלל לא הוטרדו מהעובדה שאשכנזי משתדל לסכל את האסטרטגיה של המפַקדת העליונה שלו, הממשלה, באמצעות נציגיה המוסמכים, ראש הממשלה ושר הביטחון. החושים הדמוקרטיים־ממלכתיים שלהם לא נזעקו לנוכח הפרה כה בוטה ומסוכנת של מרות הממשלה על הצבא. עד כדי כך, שאשכנזי קיבל הגנה מרחבית גם כשהתברר שהוא מעורב בחתרנות מבישה ועבריינית־לכאורה בהליך המינוי של מחליפו, מה שכונה "פרשת הרפז". בשני האירועים האלה התנהגותו של אשכנזי התאימה לרפובליקת בננות. הוא זכה להגנה תקשורתית רחבה רק משום שנקט את העמדה ה"נכונה", קרי: זו הכפופה לארה"ב תחת משטר אובאמה.

לעומת זאת, הרמטכ"ל הנוכחי אביב כוכבי אינו מגלה כפיפות לארה"ב, אלא לממשלת ישראל. ביידן מתכוון לחדש את ההסכם עם איראן ולהתעלם מההרס שהוא זרע במזרח התיכון, מסכנות חמורות של גִּרעוּן צבאי "לגיטימי" המקופלות בו ומן ההונאה שחשפה ישראל בארכיון הגרעין האיראני. כוכבי הודיע לאחרונה כי הנחה את צה"ל להכין תוכניות מבצעיות חדשות נגד איראן, וביטא בכך התנגדות להסכם שבסופו יהיו לאיראן נשק גרעיני וכלים לשאת אותו במדויק אל ישראל. בניגוד לחתרנות של אשכנזי, דבריו של כוכבי בוודאי מתואמים עם ראש הממשלה.

אבל המרי הממוסד של אשכנזי התקבל בברכה, ואילו כאשר כוכבי פורס את ההנחות האסטרטגיות של ישראל במתואם עם הממשלה, מאמר המערכת של "הארץ" דורש מראש הממשלה נתניהו ומשר הביטחון בני גנץ להעמיד את כוכבי "במקומו", "לשמור בידיהם את הסמכות לניהול המדיניות, ולא להעבירה לידי מי שאינו מוסמך לכך". "הארץ" חרד לפתע לסמכות הממשלה. 

לצד הצביעות והזגזוג נחשפות פה מחשבה ופעולה אנטי־דמוקרטיות מסוכנות. אנחנו אולי נבחר לעצמנו הנהגה בבחירות דמוקרטיות (לפי שעה?), אבל הקובעים יהיו ראשי הצבא, פרקליטים ושופטים, פקידים בכירים, מומחים למיניהם - ובלבד שילכו בנתיב ה"נכון", זה שיתוו "מומחי" התקשורת. אם "יעזו", כלשון השחץ של כותרת המאמר ("איך כוכבי אחד מעז"), לבטא וליישם אסטרטגיה ניצית שהתוותה הממשלה, יוכו בסרגל על אצבעותיהם.

איננו יכולים לשפוט אם ישראל יכולה לפגוע בגרעין האיראני ומה יהיה משך ההשפעה של הפגיעה. גם אין לנו נתונים מספיקים להעריך את עמדת ארה"ב ושאר המעצמות והמדינות באזור, או את ההשפעה ארוכת הטווח של עיצומים משתקים על איראן. אלו עניינים שהציבור אינו יכול להעריך, ולכן לא ראוי שיכריע בהם. אבל הוא זכאי לבחור את מי שיעריך ויכריע, כלומר לבחור את מי שינהל את האסטרטגיה של מדינת ישראל. אסור שזה יהיה מפקד הצבא ואפילו לא עורך "הארץ". האחריות הזאת מסורה למי שבחר הציבור, כלומר לממשלה בהנהגת ראש הממשלה. 

עיתונאים מסוימים, ועימם לעיתים בכירים במערכת הביטחון או מומחים בתחומים אחרים, בעצם מבקשים לעצמם יכולת לכבול את ידי הממשלה, להנחיל "אחריות", כלומר שמרנות דוגמטית "לא הרפתקנית". הם משתדלים לתעל את הממשלה ל"חוכמה המקובלת", לסתגלנוּת כלפי ה"עולם", לסבילוּת. אבל הסכנות שמדינת ישראל ניצבת בפניהן הן חמורות עד כדי כך, ש"החוכמה המקובלת" בקרב מומחים כלשהם אינה מספיקה כדי להתמודד עימן. רק לציבור, באמצעות בחירות חופשיות, יש זכות להטיל את האחריות הזאת על הנהגה נבחרת.