ימנים, אתם מוכרחים לצאת מהשאננות

בחירות 96 חקוקות היטב בזיכרון הפוליטי הישראלי. אלה היו בחירות טעונות, שהתקיימו כחצי שנה בלבד לאחר רצח רבין. מה שזכור לכולם הוא שהלכנו לישון עם פרס והתעוררנו עם ביבי כראש ממשלת ישראל, שניצח באחוז אחד בלבד, פחות מ־30 אלף קולות. מה שעוד זכור לנו, זו אשליית הסקרים, ששלושה חודשים לפני כן הראו ניצחון מוחץ לפרס. הם טעו, התקשורת טעתה, וראש הממשלה הנבחר היה נתניהו.

באינפלציית הבחירות שתוקפת אותנו, אנחנו מנהלים מערכת של אהבה־שנאה עם הסקרים. נהנים לגחך עליהם, לכעוס או לחשוש מהם, שמחים לאידם כשהם טועים, ועדיין - לא יכולים בלעדיהם. וכך, בכל כמה ימים מככב "סקר מנדטים מעניין" במהדורות המרכזיות. מנקודת מבטו של ימני מצוי, הסקרים של השבועות האחרונים משקפים מציאות כמעט דמיונית. אם נוריד את מגבלת הכן־ביבי־לא־ביבי לרגע, ונקווה שאחרי הבחירות ימצאו דרך לשבת יחד, הרי שיש פה פוטנציאל לממשלת ימין יציבה ורצינית. או, שאולי, לא. 

הנה תרחיש לא בלתי סביר. אנחנו רחוקים שבוע מהגשת הרשימות. למרות שהדשא של השכן לא ירוק יותר בינתיים, וגם השמאל מרוסק לרסיסי מפלגות, סביר להניח שיתאחדו שם, או יפרשו מהמרוץ אפילו סמוך לבחירות עצמן. והדשא שלנו? באופוריה. בין 12 ל־14 מנדטים צופים הסקרים לבנט, 16-14 לסער ועוד 29-27 לליכוד. סמוטריץ' והחבר'ה בקושי עוברים, אם בכלל, את אחוז החסימה בסקרים האחרונים. אלה מספרים שכתובים על הקרח באמצע אוגוסט. הם כמעט מופרכים. 

בסביבתי הקרובה יותר או פחות אני חשה בעיקר מבוכה. הציבור עייף, טרוד, נלחם על הפרנסה ועל השפיות שלו ושל ילדיו, זועם על נבחרי הציבור והתנהלותם המנותקת, ובאמת לא מבין מה ההבדל בין המפלגות ולמה צריך כל כך הרבה. המצביעים הפעם מאוד פריכים, כשמצד אחד הליכוד התפצל, ומהצד השני הציונות הדתית־ימינה התפצלו, באמת שהכל נראה אותו דבר. הבייס כבר לא בייס וספק אם ההמונים יטריחו עצמם אל הקלפי בעיצומה של מגיפה. 

בסבב א' איבד הימין 8 מנדטים בקירוב, כשבנט ופייגלין נשארו בחוץ. אז, עם הררי אגו ומריבות אינסוף, הגענו לקו הסיום כשבידינו עוד סבב בחירות. ראשי המפלגות צריכים להתעורר בכל יום כאילו אנחנו ב־10 באפריל 2019, רגע אחרי ההחמצה של סבב א'. זו המציאות, לא הסקרים.

תשמעו חברים. למדינת ישראל מחכים אתגרים עצומים. מעבר לקורונה, למשק שזקוק להנשמה וכלכלה שדורשת שיקום, כדאי להקשיב לזמירות הבינלאומיות שקולן הצורם התחדש. הממשל החדש של חברתנו הגדולה מעבר לים דוהר לעבר הסכם גרעין חדש, והכריז כבר על חזרה למתווה שתי המדינות ובאופן כללי מעוניין לחזור למזרח התיכון הישן של אובאמה. הרמטכ"ל כוכבי התייצב השבוע לצידו של רה"מ במדיניות הקשוחה כלפי איראן. גם הוא שומע את הקולות של הממשל החדש ומבין. 

זו המציאות, לא סקרים. האם גם אתם מבינים? חסל סדר משחקי אגו ודקדוקי דקדוקים, תתאחדו ותילחמו על הקולות שלנו. אם לא, אנחנו עוד עלולים לחוות את בחירות 96, רק באופן הפוך.