תחילת מעורבותי בענייני ציבור היתה ב־1979, לפני יותר מ־40 שנה, כאשר מצאתי עצמי, לראשונה, עומד בפני אנשי ימין המעדיפים נאמנות לאיש על פני נאמנות לעקרונותיהם. בקמפ דיוויד הסכים בגין לנסיגה מסיני עד השעל האחרון ולהכרה ב"זכויות הלגיטימיות" של הפלשתינים. תמיכת חסידי הנסיגות והפשרות הטריטוריאליות בהסכם היתה טבעית, וכך גם התנגדותם של מי שדגלו בארץ ישראל השלמה. לא טבעי היה המהפך, שבו עבר בן־לילה רוב ציבור תומכי הימין, מהתנגדות נחרצת לנסיגה מ"אף שעל" אדמה, לריצת אמוק אל עבר נסיגה אבסולוטית, בשם הנאמנות המוחלטת למנהיג שעמד בראש המחנה.
אותו המחזה מעורר הקבס נתגלה בשנת 2003, כאשר שרון העלה תוכנית התנתקות, ושוב רוב ציבור הימין נתן לו את נאמנותו העיוורת. למרות האזהרות מהצפוי בהתנתקות - המפלגה החדשה, שזוהתה עם המנהיגות ותו לא, נסקה בסקרים, בעוד אנשי הליכוד שדבקו בעקרונות נותרו עם 12 מנדטים בלבד. סביר שלולא לקה שרון בשבץ סמוך ליום הבחירות, היתה תבוסת הימין קשה אף יותר.
היום אנו צופים בתהליך דומה. רבים בימין שוקלים להצביע, מתוך נאמנות, לראש ממשלה אשר לא החמיץ הזדמנות להחמיץ כל הזדמנות - לרפורמה במערכת המשפט, להרחבה משמעותית של ההתיישבות, לבנייה במזרח ירושלים, לסיפוח הבקעה או אפילו לפינוי חאן אל־אחמר.
נאמנות היא תכונה חשובה וראויה בכל חברה, ובוודאי במדינת היהודים. אולם חיוני לשאול, נאמנות למה? האם זו נאמנות לערכים או נאמנות לאיש? בעולם מושלם לא היתה התנגשות בין נאמנויות, אולם כולנו יודעים שבמציאות - החיים הרבה יותר מסובכים, ולא פעם עלינו להכריע מהי הנאמנות החשובה ביותר עבורנו. יש שעבורם נאמנות אישית היא הערך העליון, ויש שאצלם אין לה משקל, ונאמנותם נתונה רק לעקרונות. רובנו מצויים בין הקטבים הללו. אנו מוקירים נאמנות אישית, ויחד עם זאת, לא נותנים לה להובילנו לאיבוד הדרך והעקרונות.
בבחירות הקרובות תעמוד בפנינו שוב הכרעה בין נטייה של נאמנות אישית לבין נאמנות לקידום העקרונות שאנו מאמינים בהם. רובנו יודעים מזמן ששלטון נתניהו כבר לא יכול לבצע רפורמה במשפט, ולא לחזק את ההתיישבות ובוודאי לא לקדם סיפוח. איתו צפויה במקרה הטוב עוד קדנציה שתהיה רק שידור חוזר של פרק מתוך הסדרה "הישרדות", ובמקרה הרע שידור חוזר של מערכת בחירות נוספת, בעוד כמה חודשים.
אותי הביאה שאיפתי לרפורמות במערכת המשפט, לחיזוק ההתיישבות ולחזרה לממשלה יוזמת ויציבה, למסקנה שעלי להצביע לגדעון סער. מן הראוי שכל מצביע בבחירות הקרובות יעשה עם עצמו את חשבון הנפש הדרוש, ויבחן אם הצבעתו היא ביטוי נאמנות לערכיו או לאיש כזה או אחר.
ד"ר אופיר העברי הוא המשנה לנשיא מכון הרצל בירושלים
