קרן טרנר אייל, מנכ"לית האוצר לשעבר, ושאול מרידור, הממונה על התקציבים לשעבר, שיתפו את הצופים בזעזוע העמוק שלהם מהתנהלות שר האוצר בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין. כל מי שמשחק במשחקי מחשב יודע היטב עד כמה מוזיקת הרקע יכולה לשוות למראה הכי תמים דרמה של ממש. אני לא יודע אם אילנה דיין שולחת ידה בג'ויסטיק, אבל בתוכנית הזו לא היה מעבר למוזיקה בלשית מותחת ברקע של טקסטים בנאליים, משעממים.
זה לא שהדיון הזה על תפקיד המנהלים בשירות הציבורי, או "הפקידות" בכלל, אינו מעניין - הוא מעניין מאוד, אלא שהוא לא התקיים כלל. העובדה היחידה בתוכנית היתה למעשה ההנחה שהמנהלים האלה הם בעלי הסמכות העליונה לאישור החלטות השר. שיא העלילה היה אותו דיון בוועדת הכספים, שבו לכאורה ח"כ מיקי זוהר, בשם ראש הממשלה, התערב בהחלטת האוצר בקביעת הסכום שיועבר לתמיכות בעצמאים. המנהלים הבכירים באוצר חשו כלוחמים בשדה הקרב, האמונים על "שמירה על כספי הציבור". הם צודקים בהחלט שזהו תפקידם, אך הם התעקשו למלא אותו באופן דווקני ומגוחך. הם בהחלט ממונים על כך שהמדיניות שקובעים הנבחרים הממונים עליהם תיושם כלשונה. קודם לכן הם אחראיים לכך שההחלטות נעשות במסגרת הסמכות שניתנה לנבחרים. זהו, למעשה בזה מסתיים תפקידם, שגם הוא מורכב וחשוב מאוד.
האם טרנר ומרידור חשפו משהו מעבר לכך? הביקורת שלהם, לפחות בתוכנית הזו, התמקדה בשני עניינים: השר והממשלה לא העבירו תקציב לשנים 2021-2020 והיקף תקציבי התמיכה במשק, בעקבות משבר הקורונה ואופן חלוקתם, לא היו מקובלים על מנהלי האוצר. האם יש חוק כלשהו המחייב את הנבחרים לקבל אישור על היקף כספי התמיכה שהם מעבירים ואופן חלוקתם? ודאי שלא! האם היינו רוצים שמנהלי האוצר, אלה שמונו על ידי הנבחרים, אלה הם שיחליטו כמה כסף להעביר ולמי? הרי זוהי מהותה של הדמוקרטיה - שהנבחרים הם אלה שמקבלים החלטות על חלוקת הכסף הציבורי. ההחלטות האלה הן החלטות פוליטיות, כפי שצריכות להיות, ולא החלטות "מקצועיות". אין שום בעל מקצוע ש"יודע" כמה כסף צריך להעביר לבעלי עסקים שנפגעו מהמשבר.
כמובן, הביקורת שלהם על מהלכים, כמו אי־העברת התקציב, היא ביקורת לגיטימית. לא בצורה המתלהמת שבה היא נאמרה, אלא באופן ענייני - להסביר מהו המחיר שאנחנו משלמים על התנהלות ללא תקציב. הציבור הוא זה שיחליט אם הוא מוכן לשלם את המחיר הזה. היושרה המקצועית שלהם מחייבת גם במקרה הזה להסביר את סבירות העניין בנסיבות המיוחדות שבהן נוצרו - תקציב בשעת משבר קשה שכזה הופך לכמעט לא רלוונטי. אין שום מדינה שעמדה בתקציב שתכננה. ברור שאם היה תקציב ל־2020, שהיה מחוקק עד מארס שעבר, הוא היה גדול יותר מתקציב 2019 והוא לא יכול היה להביא בחשבון את המשבר. בפועל, התקציב החלקי הביא לצמצום הוצאות הממשלה השוטפות ולתקציב קורונה מיוחד, מה שיצר בפועל תקציב הגיוני יותר לשנה הלא הגיונית שחווינו.
תשדיר שירות לעקיפת הדמוקרטיה
ערן בר-טל
העורך הכלכלי של "ישראל היום". שימש מרצה ל"פיתוח חשיבה כלכלית" בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת בר-אילן. בוגר קורס עורכים בינלאומי של מגזין (BusinessWeek (McGraw-Hill. עורך המהדורה העברית "החופש לבחור" של פרופ' מילטון פרידמן, עומד בראש העמותה "כלכלה בשבילך", לקידום השכלה כלכלית. מרצה על: כלכלת ישראל; כיסוי תחומי הכלכלה בתקשורת; עקרונות החשיבה הכלכלית; כסף והשקעות וכן בניית מערכי הדרכה ייחודיים בענייני כלכלה ותקשורת.