סער, הצנע לכת מול הליכוד ונתניהו

גדעון סער פעל לאורך כל חייו הפוליטיים במסגרת תנועת הליכוד, ולאחרונה החליט להקים את מפלגת פורשי הליכוד. סער היה אהוד על רבים מחברי הליכוד, ובזכות תמיכתם הגיע להישגים מכובדים וכיהן מטעם התנועה כחבר כנסת, כשר החינוך וכשר הפנים. הוא לא הסתפק בכך. הוא ביקש לעמוד בראשות הליכוד ולהחליף את יושב ראש התנועה, בנימין נתניהו. סער נכשל בכך כישלון חרוץ. בפריימריז שנערכו בדצמבר 2019 הובס בתוצאה 27.5% מול 72.5% לנתניהו. 

גם ההסתערות של מחנה "רק לא ביבי" הובילה למחזה מדהים. נאמנות בוחרי הליכוד להנהגתם ניצבה בפני שלושה מבחנים של מערכות בחירות רצופות, ונתניהו תמיד זכה בתמיכתם המוצקה - בכנסת ה־21: 35 מנדטים; בכנסת ה־22: 32 מנדטים; בכנסת ה־23: 36 מנדטים. קריאות מחנה "רק לא ביבי" הובילו לצמיחה של הליכוד כיום ל־36 מנדטים מול 30 ב־2015. 

כעת התפרקות כחול לבן, העבודה, תל"ם ויש עתיד מאפשרת לתנועת הליכוד ולימין בפעם הראשונה לחדור ולמצב עצמם כדומיננטיים במקומות שקודם לכן לא היו אפשריים. המהלך החשוב ביותר שעולה מתוך הפוליטיקה של השנה האחרונה, הוא שבנימין נתניהו בנה מאגר ענק של בוחרים פוטנציאליים, שגדעון סער ומפלגתו יכולים לגייס מתוכו בוחרים חדשים. הבוחרים הללו, מתוך אכזבותיהם, הפנימו שאין להם תקווה חדשה עם מפלגות הבועה שראשיהן מדקלמים סיסמאות שהם עצמם לא מאמינים להן. כבר כעת בסקרים עומד מחנה הימין, שכולל גם את גדעון סער, על יותר מ־75 מנדטים, והוא יכול להגיע בקלות ליותר מ־80. 

הבחירות המתקרבות במארס 2021 יכולות להיות בחירות חשובות אם המפלגה של גדעון סער תשכיל לראות את המאגר של הבוחרים החדשים כמוקד פעילותה, ולא תפנה כנגד קהל הבוחרים של הליכוד. המאמץ לערוך הפרדה בין נתניהו להנהגת הליכוד וביניהם לבין מצביעי הליכוד נכשל שוב ושוב. לכן חשוב להבין כי הבחירות המתקרבות מאפשרות לתנועת הליכוד להפוך למפלגה הגמונית. התקווה החדשה היא לא החלפת נתניהו ויצירת שסע בין נתניהו לבוחריו, אלא מסע לגיוס במחנה השמאל המתפורר והפיכתו לחלק מההגמוניה המתגבשת של תנועת הליכוד. מוקד הפעילות של סער וחבריו הוא בתל אביב וברמת השרון, בהרצליה, בכפר סבא וברעננה, כלומר באזורים חדשים שבהם היה מיעוט יחסי של מצביעים לליכוד. שם התקווה החדשה צריכה להניח את מרב המאמץ. 

הבחירות הקרובות יכולות להיות מט בשני מהלכים: מצד אחד, היציאה לתוך המרחבים האלקטורליים שהיו פעם של מחנה השמאל, באמצעות גדעון סער. מצד שני, יציאה זו משולבת עם המהלך של בנימין נתניהו לתוך המרחבים של המצביעים בקרב ערביי ישראל המבקשים להצביע עבור הליכוד. זו תהיה תנועת המלקחיים החשובה ביותר שנעשתה בשנים האחרונות על ידי תנועת הליכוד ומחנה הימין. מול תנועת המלקחיים של הליכוד ימשיך רון חולדאי, שבעיני עצמו הוא כבר ראש ממשלה, לריב עם בני גנץ, ראש הממשלה החלופי. מרב מיכאלי תמשיך לחפש לעצמה בית פוליטי חדש שיציל אותה מהיעלמות. יאיר לפיד ימשיך לדקלם כי הוא הטוב מכולם, ומולו אביגדור ליברמן יכריז כי יש לו את התכונות הנדרשות להיות ראש ממשלה. לעומת זאת, הליכוד פותח בבחירות הקרובות במרוץ שלא היה אפשר לחשוב עליו קודם לכן, לקראת שינויים היסטוריים של המפה הפוליטית בישראל. 

גדעון סער, הצנע לכת. אתה וחבריך במפלגה החדשה צריכים להפנים כי בנימין נתניהו, ראש הממשלה, וחברי הליכוד אינם האויבים שנגדם אתם צריכים לצאת ובכך לרסק כל ערך ונורמה שהאמנת בהם. תפנים שנתניהו הוא הבחירה המועדפת של אנשי הליכוד בכל רחבי הארץ. המשימה שלך, סער, היא להפוך לסערה שתעלים את מחנה השמאל לעשורים הקרובים. להפוך אותו למה שאנו רואים אותו כיום: מקבץ מפלגות בועה הנאבקות זו בזו ופורחות לכל עבר עם כל משב רוח קליל.