לא הרבה נחת רוו אזרחי ישראל, כמו שאר העולם, בשנה האחרונה, והסיבות ברורות. אך סמכו עלינו, הישראלים, שגם ברגע נחת גדול ומפואר כמו מבצע החיסונים כחול־לבן, זה שמתקנאות בו אומות העולם, יהיה מי שיקום ותוך צקצוק בלשון ופלפול צדקני וטהרני יבקש לתקוע מקלות גלגלים. המקל המדובר נוגע לדיווחים על כך שוועדת הלסינקי המקומית, האחראית לאישור ניסויים קליניים בבני אדם, צפויה להכריז כי חברת פייזר, ספקית החיסונים, "מבצעת בישראל ניסוי בבני אדם ללא אישור", כך על פי כותרת ב"כלכליסט".
ההכרזה, חשוב לציין, אינה נוגעת לבטיחות החיסון או כרוכה בהמלצה להימנע ממנו, וכלל לא מתייחסת לנושאים רפואיים, אלא להסכם בין חברת התרופות לממשלת ישראל ולמידע שיתקבל בארץ הקודש ויועבר לפייזר על השלכות החיסון והשפעותיו. לוועדה יש כוח גם להכריז על המשך מתן החיסונים כבלתי חוקי או לנקוט עמדה שתכריח את המדינה להפר חוזה. ספק אם תעשה זאת, אך כך או כך היא מורכבת מאנשי רפואה אמינים, שיש לכל הפחות לשמוע את עמדתם ולהתחשב בה.
הבעיה מתחילה במי שקפצו על העגלה, ובראשם ד"ר תהילה שוורץ־אלטשולר, אשת המכון הישראלי לדמוקרטיה. תואר הדוקטורט של אלטשולר אינו ברפואה, התחום שלה אינו וירולוגיה או אפידמיולוגיה, אלא תקשורת. ובכל זאת הבהירה אלטשולר שהיא תומכת במסקנות הוועדה (טרם ניתנו) והכריזה "מי שעשוי לטעון שלא מדובר במחקר הוא פשוט שקרן", כלומר: מי שאינו מסכים איתי - משקר. נימוקיה של אלטשולר נעו בין הפניות לתתי־סעיפים בהסכם עם פייזר לזריקת מונחים משפטיים באנגלית, שספק אם הקשיש וחולה הסרטן בתור לחיסון עשויים להתעניין בהם. גם אין טעם להתעכב על הנימוקים, שכן הזמן פועל לרעתנו וחוץ מזה בכל מקרה מי שלא יתחבר אליהם הוא פשוט שקרן. סוגיות כמשבר כלכלי, מגיפה וההכרח של מדינה קטנטנה להתפשר כדי לזכות לקבל את המוצר המבוקש ביותר כרגע על כדור הארץ, הן הרי זוטות. קוצו של יו"ד חשוב יותר מחודו של מחט.
אל אלטשולר הצטרף גם ארגון השמאל הרדיקלי "רופאים לזכויות אדם". סמנכ"לית האתיקה של הארגון טענה כי ה"ניסוי" יגרום לחוסר אמון במערכת ולירידה בהיענות לחיסונים, טענה שהמרחק בינה לבין המציאות הוא כאורך התור בעמדות החיסון. גם בארגון עוברים לנימוקים מטרידים הרבה פחות מהאפשרות שאנשים נוספים ילכו לעולמם, ומסיימים בטענה שמתן מידע ליצרנית החיסונים עלול לייצר אי־שוויון.
וזהו לב העניין: האמת שרוחשת תחת הכסות הנוקדנית. יש פה יותר מדי דמויות וגופים שמושקעים עמוקות בנרטיב ה"כישלון" וה"מחדל". הם לא מתעניינים בניסוי שכלל לא מתרחש, וממילא לא בסיכוניו ולא באתיקה שלו, אלא בדבר אחד: כמה רע שהעניין הזה עובד, שהמבצע הזה הוא שעתנו היפה ביותר. משהו הרי חייב לסתור את תת־סעיף 4, פרט כלשהו יוכיח שמאחורי מסיכת החיסונים מצילי החיים עומד בעצם פרצוף אפל, מפלה ולא שוויוני. ובשם התפיסה הילדותית־אוטופיסטית הזו חשוב לשלוח כמה שיותר אנשים למקום השוויוני ביותר על אדמות. בית הקברות.
