שלדון היה אישיות יוצאת דופן, שהגיע להישגים מיוחדים בחייו, כמי שהתחיל כמוכר עיתונים בפינת הרחוב והתקדם מעל ומעבר. הוא היה אדם בעל אופק, חזון ויכולת חשיבה קדימה של כמה וכמה צעדים, ואף מעבר לכך - הוא היה גם איש של מעש, היו לו החוכמה והתעוזה לממש את החלום.
לא היה מדובר רק באדם עם חזון משמעותי אלא גם בתערובת אנושית מדהימה: כלפי חוץ שלדון נראה קשוח מאוד, אך למעשה הוא היה רך, אנושי ואוהב אנשים בצורה בלתי רגילה. במשך שנים היינו נפגשים בכל ביקור שלו בארץ, תמיד ביום שישי, תמיד באותו בית קפה ובהמשך בבית ומדברים שעות על גבי שעות. האזנתי לו בקשב רב, ונגעה לליבי במיוחד אהבתו האינסופית למדינת ישראל ולעם היהודי.
מכאן גם הקשר החם שהיה לשלדון ל"יד ושם". הוא היטיב להבחין בסכנות הטמונות באנטישמיות עבור העם היהודי והעולם כולו, והכיר בחובה להנחיל את זיכרון השואה, תוך שהוא מאמין בערכו של החינוך כאמצעי קריטי לכך. אף על פי שלא חווה אישית את מוראות השואה, הוא הבין היטב את עומק השבר הנורא ועל כן תרם רבות לבניית מערכת הכשרת מורים בינלאומית המוקדשת להוראת השואה.
בתמיכתו, ובתמיכת מירי רעייתו היקרה, בנינו מערכת חלוצית המגיעה עד לקצוות העולם של קבוצות מקצועיות בעלות ידע ומסד ערכי, המבינות לעומק את הצורך בהוראה ולימוד של נושא האנטישמיות והשואה. היתה לו תרומה סגולית לעם היהודי ולהנחלת זיכרון השואה, אנו חבים לו תודה עמוקה והוא יחסר לנו מאוד.
אבנר שלו הוא יו"ר הנהלת יד ושם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
