לאחר יום רביעי המטורף בוושינגטון והתקפת תומכי טראמפ על גבעת הקפיטול, מעלים במפלגה הרפובליקנית(!) הצעה לפתוח, סמלית, בתהליך הדחתו של הנשיא דונלד טראמפ. מאוחר מדי. השעות הללו שנראו כמו תסריט לא הגיוני שנכתב בידי תסריטן לא שפוי, ואשר ביזו את הדמוקרטיה האמריקנית, אינן ניתנות למחיקה. הדחת הנשיא כבר לא תעזור לאיש. אמריקה הונהגה בארבע השנים האחרונות על ידי אדם מעורער, והשאלה היא עד כמה מדובר במחלה מידבקת.
השיחה המוקלטת בין טראמפ לבין הממונה על הבחירות במדינת ג'ורג'יה בארה"ב, היתה לא פחות ממדהימה. הנשיא, שאינו משלים עם תבוסתו, מנסה בקולו לשכנע את בראד רפנספרגר, מזכיר המדינה של ג'ורג'יה, למצוא לו 11,780 קולות שתמכו בביידן כדי שהוא, טראמפ, יוכרז כמנצח הבחירות לנשיאות במדינה זו. טראמפ עשה כבר דברים תמוהים, כמו לעגו המתמשך לשימוש במסיכה אל מול הקורונה, אבל שיחה כזו עוד לא נשמעה. אילו היה זה מישהו אחר היתה עולה מייד תביעה לבדיקת הצד הפלילי של דרישתו. כיוון שזה טראמפ וכיוון שהוא עוזב, היו הקולות לפתוח בחקירה פלילית שוליים.
יש מי שטוען כי כהונתו של טראמפ היתה ברכה גדולה לישראל. אני סבור כי נכונותו לשלם בנכסים אמריקניים למען הנורמליזציה בינינו לבין ארבע מדינות ערב היתה יתרון ישראלי. לעומת זאת - יציאת ארה"ב מן ההסכם עם איראן הגבירה את הסכנה לאיראן גרעינית. אבל נדמה כי מבחינה אמריקנית, פרידתו של טראמפ מן הזירה הפוליטית האמריקנית היא ברכה לדמוקרטיה החשובה בעולם.
ניקולאי מלאדנוב, שליח האו"ם לתהליך השלום הישראלי־פלשתיני, החל השבוע במסעו לתפקיד שאינו קל הרבה יותר: שליח האו"ם ללוב. בחמש השנים שבהן התגורר בארמון הנציב בירושלים היו לו שתי מטרות: למנוע החלטות שאין מהן חזרה ואשר עלולות להכשיל הסכם קבע בינינו לבין הפלשתינים, ומצד שני - לטפל בבעיות שעלולות היו להביא לעימותים אלימים בין הצדדים.
בתום התקופה אפשר להעריך שיתגעגעו אליו. מי שקורות חייו עשירים וכוללים את תפקיד שר החוץ של בולגריה, הצליח ליצור אמון בין הצדדים, להיכנס לפרטים ולהציע פתרונות מתוך הקופסה ומחוצה לה.
תפקודו (כמו זה של רוב קודמיו בתפקיד) מוכיח למזלזלים בחשיבותו של האו"ם, ולרואים בו גורם אנטי־ישראלי, עד כמה יכולה ישות ניטרלית באמת למלא תפקיד חיובי בין אויבים.

שלטי בחירות לסנאט באטלנטה // צילום: GettyImages
קופות החולים זכו השבוע לעדנה במסגרת מבצע החיסונים. פתאום מדברים הכל בשבחן. ובצדק. העובדה שקופת החולים הכללית, שהיא הגדולה והוותיקה ביותר, וקופות החולים האחרות מקיימות מרפאות בכל הארץ, היא זו שמאפשרת לישראל לחסן את אזרחיה בכל מקום, במהירות שמותר להתגאות בה. תזכורת קצרה: בראשית שנות ה־90 הגיעו קופות החולים למשבר כספי קשה ומצד שני - כמיליון אזרחים בישראל לא זכו לביטוח בריאות. שר הבריאות בממשלת רבין, חיים רמון, הוביל אל חוק הבריאות הממלכתי שהביא לכיסוי רפואי לכל, ומימן את מערכת הבריאות באמצעות תשלום פרוגרסיבי לביטוח הלאומי, ותשלום מקביל של המעסיקים במשק.
ממשלת נתניהו ביטלה את "המס המקביל" של המעסיקים, ומאז מתקיים, בכל שנה, משא ומתן מתיש בין הקופות לבין הממשלה על גובהו של המימון הממשלתי לקופות. על רקע ההבנה המחודשת של חשיבות הקופות, הגיע הזמן להחזיר לקופות את המס המקביל של המעסיקים, ולשים קץ לתלות המביישת שלהן ברצונה הטוב של הממשלה. טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו