קודם אקשן, אחר כך מוסר

המסורות הנוגעות למועדי השנה הן עניין מגוון. לכל קהילה שפה משלה וגם לאוהדי תנועת "אנטיפה" יש דרך משלהם להגיד "חג שמח". את בוא השנה החדשה הם בחרו לחגוג, כמקובל בעדה, בשריפת חנויות ובזיזתן. בימים הראשונים של 2021 הגיע מסע ההופעות הוונדליסטי לפורטלנד שבאורגון. בקבוקי התבערה שהושלכו על בית הדין הפדרלי והנזק שנגרם לעסקים רבים בעיר חייבו אפילו את ראש העיר, שבעבר צעד עם נאמני "אנטיפה", לקרוא להגברת האכיפה. תמונות הקרב היו סיכום לשנה רוויה באירועים דומים שהתרחשו בערים שונות בארה"ב במהלך 2020. 

חוקרים עתידיים אשר יבקשו לדעת את המעיין שממנו שאבו הפורעים בגלי הביזה האמריקני השראה ותעצומות נפש, יוכלו להיעזר בממצאים הרבים שמספק הקולנוע האמריקני בשנתיים האחרונות. בסרטים הוליוודיים רבים הפכה הצגתן הנלעגת של דמויות מרובות נכסים למוטיב קבוע ושנאת עשירים היתה בהם למרכיב עלילתי בסיסי. לא על הביקורת החברתית לבדה התענגו סרטים אלה, ובצד האבחנות הוצע בהם גם פתרון יעיל לבעיה: אלימות קיצונית המופנית לעבר תאים משפחתיים טחונים ומרופדים היטב הופגנה ב"ג'וקר", בדרמה הבלשית "רצח כתוב היטב" ובקומדיה השחורה "מי שעומד מאחורי". 

בהוליווד לא הסתפקו בתוצרת מקומית. במפגן נדיר של חוסר מודעות עצמית העניק האלפיון ההוליוודי העליון שרשרת פרסי אוסקר ל"פרזיטים" הדרום־קוריאני המגולל את מעשה נקמתם הראויה של משפחת עכברי כפר אנושיים במשפחת עכברי עיר מפונקת. הזדהותו של הצופה ניתנה בסרטים אלה, לאלה שאין להם. רצונם לפרוק את רגשות הזעם על העוולה החברתית המתמשכת באמצעות תיעולה אל אלה שעושרם נתפס כעדות לאישיותם הרקובה, עוצב בסרטים כמוצדק. אם כל קפיטליזם הוא חזירי, הרי שיש לשלוח בדחיפות את נציגיו הקולנועיים אל בית המטבחיים.

על העכבה המוסרית הכרוכה בטיהורם של מעשי אלימות קשים, מדלגים הסרטים באמצעות ערעור על מוסכמה אמריקנית אחרת: המחויבות לקריאה מפוכחת של המציאות. תהליך הידרדרותו הנפשית של ארתור פלק, גיבור "ג'וקר", המובילה אותו לכשל קוגניטיבי בהבנת המתרחש סביבו, מוצגת בסרט כנובעת מסדרה בלתי פוסקת של השפלות שנאלץ לספוג מידיה של סביבתו הפריבילגית. גם ילדותו הקשה של מקסוול לורד, הנבל הנוגע ללב ב"וונדר וומן 1984" מוצגת כעילה מרכזית לערגתו הבלתי ניתנת לסיפוק לדחייתה הגורפת של המציאות הסובבת אותו. כוח־העל להשחית בו זכה, המאפשר לו להגשים כל משאלה לא רציונלית, מוביל בסרט להצגה נוספת, כפי שמקובל, של אנרכיזם קולנועי המוני המוכתר כלגיטימי. 

למרבה העצב, לא מנסים הסרטים לעורר דיון בשאלה אם ניתן לפטור את האביון ממחויבות מוסרית למעשיו. הם מאמצים, ללא ערעור, את הצו שניסח אי אז ברטולד ברכט - "קודם לחם, אחר כך מוסר". ניסוחו העכשווי של כלל זה, באדיבותם של האנשים העשירים ביותר במערב, מגביל את יכולתנו להתייחס אל הבשורה ברצינות הראויה. הוויתור על מבט מפוקס ועל מחויבות מוסרית הופך את הוליווד למנותקת. נדמה כי שבראשית 2021 היא לגמרי חיה בסרט.