ברירת מחדל

הגיע הזמן לדבר על כך גלויות. אנחנו סובלים ממחדל ארוך מתמיד ומתמשך. מחדל שכמותו לא היה ושכמוהו לא יהיה. כולכם יודעים על מה אני מדבר: כן, כן. על מחדל המחדלים. המחדל של השימוש במילה מחדל. תקראו לזה איך שתרצו: חדלות חידלון, או ברירת מחדל - ככה או ככה הגיעו מים עד נפש. ומישהו צריך להגיד את האמת.

בשנים האחרונות המילה הזו, מחדל, הפכה לזולה ומחוללת. מילה נשגבת, שבימים כתיקונם נהנתה מארומה של ועדת חקירה, סכנה קיומית או לפחות אסון לאומי, הפכה בזמן האחרון לשם נרדף לבכיינות עיתונאית תל־אביבית מנותקת. פקקים באיילון? מחדל! הצפה בגשם הראשון? מחדל! החמאה יקרה? מחדל! הדוגמאות כה רבות, שאפשר להמשיך ככה עוד שורות רבות. ובכן, בלי לחדול. 

אתמול דווח באחד הערוצים שנזרקו לפח כמה מאות חיסוני קורונה שפג תוקפם. הכותרת, כמובן: "מחדל החיסונים", ונטען שיש כמויות דומות בעוד מוקדים נוספים. ובכן, אתמול חוסנו בישראל כמעט 150 אלף איש ביום אחד, מספר שיא חסר תקדים בקנה מידה עולמי, שקשה להפריז במשמעותו. גם אם נזרקו 1,500 חיסונים לפח, כלומר אחוז אחד מכלל המנות שניתנו, לקרוא לזה "מחדל" זה פשוט חדלות אישים. מי שמתרגש מדברים כאלה, מימיו לא שמע את המילה "פחת", לא ניהל מלאי, ובטח שלא התנסה לראשונה בהיסטוריה במבצע שינוע ארצי של תמיסה במינוס 70 מעלות והפצתה במקומות מרוחקים כמו דימונה או ערד. 

בשנים האחרונות בסך הכל בסדר כאן. לא מושלם, לא מדהים, אבל יחסית סביר, ואפילו לא רע. כתוצאה מכך התרגלנו לקבל את רוב הדברים פחות או יותר כמובנים מאליהם, עד שכל דבר פחות ממושלם נראה כמו אסון בממדים קוסמיים. אפילו את משבר הקורונה - משבר עולמי בקנה מידה היסטורי - ישראל צולחת באופן לא רע בכלל. ברור שיש מה לשפר, ובישראל יש רעות חולות רבות (גילוי נאות: כותב שורות אלו חתום על תחקיר ששמו "מחדל החיסונים של המכון הביולוגי"), אבל גם במדד העולמי של מחדלים פר קפיטה, אנחנו במקום טוב למטה. 

אי־המושלמות היא חלק מהמצב האנושי. יש טעויות אנוש, עיכובים, אירועים לא מתוכננים. זה חלק מהטבע הבסיסי. הדרמטיזציה של כל תקלה קטנה היא באופן עמוק גם דה־הומניזציה של החברה הישראלית. המילה "מחדל" נשמרה בעבר לגילויים קיצוניים של רשלנות, שהובילו לקטסטרופה לאומית. השימוש בה היום לתיאור פגמים יומיומיים, הוא שערורייה מזן חדש. הכחשת המחדל. אני, בכל אופן, מתגעגע למחדלים הממלכתיים והחמורים של פעם. להדר המחדלי של בגין, רבין ושרון. ועד אז, תסלחו לי: אני הולך לעמוד בתור לחיסון.