1 ערב הדרבי התל אביבי הגדול (או מה שנשאר ממנו), שני המועדונים העלו הערב הילוך, כל אחד בדרכו, כדי להציל את העונה. ההודעה של מכבי ת"א על פרידה מגיורגוס דוניס קצת הפתיעה אותי, לא בגלל שהיווני לא חף מכישלון פתיחת העונה שמעמיד את מכבי ת"א אחרי פחות מסיבוב אחד בפיגור כמעט דו־ספרתי ממכבי חיפה, אלא מכיוון שמדובר במהלך שלא מאפיין את התנהלותו של הבוס הגדול מקנדה.
לצהובים היו בעשור האחרון מאמנים פחות טובים שלא שרדו, ויש גם את ההישג האירופי, אבל הפעם הם כנראה זיהו שלהבדיל מעונות קודמות - הטעויות העונה יהיו בלתי נסלחות. גם חיפה עושה עכשיו פחות ופחות טעויות, ויותר מכך - היא כל כך נחושה להביא אליפות אחרי עשור, כך שלא אכפת לה מה יגידו עליה בציבור אם תביא למשל את עומר אצילי שנמחק מקריית שלום.
בהנחה שמכבי תמשיך עם מאמן זר - אולי עם ואן לוון עד תום העונה - שמו של ולדימיר איביץ', המפוטר מווטפורד למרות שנבחר למאמן חודש נובמבר, עולה באופן טבעי, אבל הסיכוי לכך קלוש מאוד. הסיבה: לסרבי יש שם טוב והוא ימצה את ההזדמנות האירופית שלו ולא ייחפז לעלות על טיסה ללוד.
1 הערב הורגשה ברחבי הארץ רעידת אדמה פוליטית, ובסביבות 20:15 רעדה האדמה ספורטיבית גם באזור חבל ישגב – זה קרה כשהפועל ת"א כבשה שער. פעמונים צלצלו בכיכרות ותינוקות רכים שנולדו זכו לשם שחר הירש, כפי שחברי מחולון שלמה שבירו קרא בזמנו לבנו משה דיין שבירו. הפועל ת"א ילדה במזל טוב אח רביעי לשלושת שעריה שנכבשו במלחמת השחרור, ולרגע זיהיתי ניצוץ בעיניו של ניר קלינגר המאובק.
אם לא מספיקות צרותיה של הפועל, היא גם התבשרה שהקורונה תקפה, ובמקום שטקוס נשלח אל בין הקורות יגאל בקר, שמעולם לא רשם דקת משחק בבוגרים. הוא לגמרי הראה סימנים של מבין את גודל השעה.
השער לא גרם להפועל להירגע ולשפר את משחקה. כפסע היא היתה רחוקה מלאבד את עולמה בשניות הסיום. קודם החמצות מטורפות של דוידה ואלטמן, ולאחר מכן פנדל שנשרק ובוטל לסכנין והחמצה איומה של האסלביינק עם הבאזר.
בסוף נולד להפועל ת"א ניצחון שכמעט מת בלידתו. קלינגר חי ומת כמה פעמים בדקה האחרונה, אבל זכה בשלוש נקודות מוצדקות על סכנין שחזרה למצולות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו