יש ימין שמנסה בכל מאודו למנוע בחירות, יש ימין שחותר לבחירות מאוד, ויש ימין שמאוד רוצה לעשות מה שטוב לעם שלו בלי לפגוע בסיכויים להקים ממשלה לאומית. אני ימין שלא מאמינה למראה עיניה: סקר מנדטים אחרון מנבא בקלילות 29 לליכוד, 19 לגדעון סער, 13 לימינה - שזה למעשה אותו דבר; אם אני מוסיפה לשם את החרדים שמדגימים שייכות יציבה לגוש הימין, הרי שיש כאן 77 מנדטים בטוחים ויפים שכל חפצם הוא ירושלים מאוחדת, יו"ש משגשגת, ריבונות איתנה, מערכת משפט מתוקנת וכלכלה פורחת.
גדעון סער מיצב עצמו כיורש הליכוד כבר מזמן, ולא בכדי. יש לו קהל אוהדים נאמן ורזומה מרשים. אז מדוע לבסס את קריאת הכיוון הפוליטית שלו על העיקרון הדהוי "רק לא ביבי"? והלא כבר הוכח שמי שמנופף בדגל הזה נשחק מהר, זוכה לתהילה של כוכב ריאליטי ומסיים כאחרון מלפפוני מפלגות האווירה. באמתחתו של סער חקיקה פמיניסטית, אמירה חברתית, עשייה חינוכית, כהונה ענפה במשרדי ממשלה ועמידה איתנה מול לחצים כבדים מנשוא שחבריו בליכוד נכשלו בהם, ובראשם כמובן ההצבעה נגד תוכנית ההתנתקות. שנותיו בליכוד והתמודדותו בפריימריז פעם אחר פעם לא סדקו את אישיותו הממלכתית, מדוע לסדוק אותה כעת?
בעולם המשפט החוקתי מקובל להציב את מבחן התכלית הראויה. פסקת ההגבלה, שבה תולה הימין את סיכוייו לחולל מהפכה חוקתית, מעמידה את בחינת התכלית בפסגת החשיבות. בבג"ץ שמגדיר את הפגיעה בחופש העיסוק, מדייק השופט אהרן ברק את פסקת ההגבלה ומבהיר כי על מנת שהפגיעה תהיה חוקתית, יש לוודא, בין השאר, את בחינת התכלית הראויה, ונוסף על כך לוודא שתהלום את ערכיה של מדינת ישראל.
הצורך לבחור צד, ביבי־לא־ביבי, הוא שאלה בסיסית של עיתונאי, אבל השלב הזה מוצה. רוב האזרחים לא יושבים במתח סביב הרכב קואליציוני מדומיין, הם בעיקר מחכים לראות איך החיסון השפיע על ביבי שלבש טריקו שחור במוצ"ש. מי שמציע חלופה שלטונית, צריך לספר במה הוא טוב. נכון, זאת עצה שמשיאים למתמודד במועצת התלמידים בכיתה ד', אבל איכשהו הגענו עד הלום. פוליטיקאי שיבנה עצמו על חורבות נתניהו לא יחזיק מעמד לטווח ארוך, ובמקרה של סער זה חבל, כי יש לו מה להציע. נכון, בנט לא מלכלך והוא מתקדם נורא לאט ומדשדש ועובד קשה וזה לא בטוח משתלם - אבל זה בטח עדיף על השן ועין שעלו בגורל הגנרל מראש העין.
כשמסתכלים על הסקרים ורואים לראשונה מזה שנים אפשרות לכינון ממשלה לאומית, אסור להתעלם משאלת התכלית הראויה. מי שהתכלית הראויה הראשונה במעלה בעיניו היא שלילת האחר, ורק אחר כך הקמת קואליציה לאומית - לא יחזיק מעמד כמנהיג. "גבר בא בהיסח הדעת", אומרות קואוצ'ריות לרווקות נואשות. גם ניצחון. מי שרוצה לנצח, לא ישיג זאת אם נתניהו ימשיך להיות הנושא המרכזי של הבחירות. קואליציה לאומית רחבה וקידום ענייני הימין אחרי שנות יובש, נראים לי תכלית ראויה יותר.
