"למה מזרחים ממשיכים להצביע לנתניהו?" - השאלה הזו טורדת באופן כפייתי את השמאל, בעיקר לקראת בחירות. אחרי שסיימו לאבחן את דפוס ההצבעה המזרחי כסטייה חברתית בעזרת סוציולוגים דוגמת פרופ' יונתן שפירא, שהצביע על הקולקטיב המזרחי כהמון בעל תכונות פשיסטיות, הגיעה השעה לרענן את הדיון ולהושיב את המזרחים על ספת הפסיכולוג. מי שערכה את הפסיכואנליזה לקומפלקס המזרחי (ב"הארץ") היא ד"ר שרון שטרית, פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית. לפי הדיאגנוזה של ד"ר שטרית, דעתם של המזרחים השתבשה עליהם מאחר שהם נקלעו ל"מלכוד ההזדהויות והפיצול". התמיכה של מאות אלפים רבים של מזרחים בנתניהו היא אפוא תסביך, נטולת זיקה לבחירה פוליטית רציונלית. "השד העדתי" יושב על ספת הפסיכולוג, ומתחיל טקס גירוש השדים, ובראשם השד הגדול והנורא - בנימין נתניהו.
הבקיאה ברזי הנפש מבקשת לטעון שהציבור המזרחי, לרבות הוריה שנולדו במרוקו ומשפחתה המורחבת שגדלה במעברת תל חנן, חבריה ובני הקבוצה האתנית שלה אינם רציונליים בשל תמיכתם העקבית בנתניהו ובליכוד. הם סובלים מתחושות נחיתות, מחיסול ביטוי עצמי סובייקטיבי, הם מבקשים לרצות להאדיר את נתניהו שהוא רע לתפארת, מלאי שנאה, בושה ורגש השפלה, חוסר אונים ומשאלות נקם. בתוך הקבוצה הזו של מזרחים צמחת וגדלת, שרון שטרית? אלה הערכים והרעיונות שהקיפו אותך?
השאלה המרתקת היא למה המזרחים אינם רוצים להצטרף לשמאל ולרסיסיו? למה המזרחים שמתבוננים על זרימת נחל האסי ב־2020 חשים סלידה וריחוק ומדברים על שיח של "אתם ואנחנו"? אנו לא מתמודדים מול רוחות רפאים פרוידיאניות; אנו קבענו דרך ברורה ונחרצת כדי לממש את השאיפה שלנו לחברה טובה, חסינה, שוויונית. זו היתה ועודנה דרכם של מפלגת הליכוד ומנהיגיו. הליכוד אינה מפלגה של שנאה ושיסוי אלא תנועה שחותרת לצימצום פערים חברתיים. ה"החיבור המגנטי", כלשונה, נובע מכך שהליכוד הסיר חסמים ופתח ערוצים חדשים להשתלבותן של הקבוצות החלשות, קבוצות שהוותיקים הדירו וביקשו להותיר בתחתית. אין לנו תעתוע של תחושת עליונות וניצחון. להפך, בכל פעם שאנו מלוכדים סביב הליכוד אנו בעמדה של ניצחון להגדיר מי יהיה ראש הממשלה הבא.
אין גרם של אמת בטענה שהמזרחים מלאי שנאה ומשאלות נקם כלפי האשכנזים. האמת היא שאנו נלחמים נגד גילויי גזענות והדרה של אליטות שעיצבו מדיניות של הרחקה ודיכוי של מזרחים. תנועת העבודה כשלה במשימה זו של יצירת אחדות בין שתי הקבוצות הגדולות, מזרחים ואשכנזים. במיוחד מאז עלייתם לשלטון של אשכול וספיר וראשי הממשלה של המערך שבאו אחריהם. אלה הפכו תנועה מפוארת לסרח עודף, שהולך ומתפוגג בימים אלה מהפוליטיקה.
שטרית קובעת בנחרצות גאוותנית כי "נתניהו משתמש במזרחים ומסליל אותם לעבדות במסווה של מלכות". בפועל, מי שיצרו דורות אבודים של המזרחים באקדמיה היו האליטות האשכנזיות, שפעלו במרץ וביעילות לחסום את הנגישות שלהם ובכך לעצור את כינונו של מעמד בינוני מזרחי. אנחנו לא בדינמיקה הלוכדת של הזדהות עם התוקפן, השתחררנו מזה מזמן. אנו לא שונאים אשכנזים. הליכוד, על שלל קבוצותיו, המזרחיות והאשכנזיות, נאבק מול כוחות הסדר הישן, המבקשים להחזיר את הדיכוי וההדרה שנכפו כנגד שוויון, אמת וצדק בחברה הישראלית.
פרופ' יורם יובל מהאוניברסיטה העברית, גם הוא פסיכואנליטיקאי, הוא מחלוצי האסכולה המאבחנת טירוף ושיגעון בימין. "נתניהו לא משוגע", נאם בהפגנה, אבל שותפיו הפוליטיים הם "חבורת משיחיסטים, מטורללים, ששומעים קולות בלילה. תאמינו לי, אני כבר אשפזתי על פחות ממה שהזויי הימין הקיצוני אומרים".
נדמה כי קהילת הפסיכואנליטיקאים היא חזית מגובשת שאין בה יוצא דופן אחד: מגרשי שדים מקצועיים. בתחילה השדים שהשתלטו בעורמה על תודעת הימין, וכעת השד שהשתלט על תודעתם הפוליטית של המזרחים. ד"ר שטרית צועדת בדרך דומה ואוחזת בשולי אדרתו של פרופ' יובל.
השד העדתי על ספת הפסיכולוג
ד''ר אורי כהן
סוציולוג והיסטוריון של החברה הישראלית, מרצה בכיר בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים במוסדות להשכלה גבוהה ובהיסטוריה הפוליטית החברתית של ישראל. בין ספריו "ההר והגבעה: האוניברסיטה העברית בירושלים בתקופת טרום העצמאות וראשית המדינה", "אקדמיה בתל אביב: צמיחתה של אוניברסיטה" ועוד.
