הייתי ילדה בכיתה ו' כאשר נחתמו הסכמי אוסלו, אך זכור לי צמד מילים בזוי במיוחד שאותו שלף כל שמאלן כאשר בן שיחו הביא אותו למבוי סתום של פרשנות מדינית: "אבל מה האלטרנטיבה?" צמד המילים המשיך איתם גם הלאה, "מה האלטרנטיבה" שאלו תמיד בשמאל, ואנחנו צחקנו עליהם. עד שהוא עבר אל הימין. "מה האלטרנטיבה", אומרים לי ביביסטים רבים מדי בשבועות האחרונים, וצמד המילים הזה מדליק לי נורה אדומה. כאשר שואלים מה האלטרנטיבה כדי להוכיח שאין, כנראה יש. וסימן שבוחרים באופציה הקיימת מהסיבות הלא נכונות. או כי כולנו בכיס שלה ממילא, או כי למי יש כוח להצמיח חדשה.
בשבועות האחרונים עיקר ההתפעלות מנתניהו נסבה על כך שפירק מפלגה נוספת, הפעם את הרשימה המשותפת. גם אני מביטה בהשתאות בגוויות הפוליטיות שנתניהו מותיר בצידי הדרך: לפני עבאס הוא נטרל את כחול לבן, שהתנפצה לדרך ארץ ויש עתיד שרסיסיה ממשיכים להתנפץ; לפני כן נטרל את מפלגת העבודה; ואת כחלון; ואת רפי פרץ. התארחתי השבוע בפאנל בערוץ 20. המנחה הביט ואמר: "איזה קטע, הערב פאנל בלי ביביסטים". התיוג כבר מוחשי. אנשי הימין יודעים מי ביביסט מוחלט ומי ימני שבוחר על פי התנהלות ומעשים ספציפיים מה נראה לו ומה פחות; מי התחתנה עם הליכוד ומי עדיין מהלכת חופשייה.
מעולם לא היתה פעורה תהום כה גדולה בין אנשים שאין ביניהם פער אידיאולוגי אלא רק פער פרסונלי בזהותו של המנהיג. לתהום הזאת אחראי כונס המפלגות בנימין נתניהו. מפרק מפלגות השמאל שהסב נחת כה רבה לימין, הוא גם מפרק גוש הימין, ואת זה רוצים בימין לשכוח. אף אני רוצה לשכוח, אבל מתקשה. כי כל אמירה לא ביביסטית שלי תזכה לגינוי ברשת ולטוקבקים בוטים.
נתניהו פירק את גוש הימין, הוקיע את נפתלי בנט שכל חטאו היה שכל וכישרון, ויצא למלחמת חורמה בשותפיו האידיאולוגיים בהעדיפו קרבות אישיים על פני מלחמה בקורונה.
הכנסת ה־23 הגיעה לקיצה, מערכת בחירות חדשה החלה אף שמערכת בחירות קודמת לא הסתיימה אלא רק שינתה פנים לאורך הקדנציה. נתניהו כועס על מחנה "רק לא ביבי", אך התעקש לכונן את מחנה הביביסטים אל מול מחנה הימין האידיאולוגי. יכולות הפירוק של האיש, שלא הותיר דבר על כנו במערכת הפוליטית, נדירות - החל ממפלגות עוינות, דרך ח"כים מוכשרים בליכוד שנשלחו לקצה עולם או סתם יושבים בבית לראות מה יתפתח, וכלה במנהיגים ישרי דרך שחטפו בעיטה בעוון בולטות.
הגיעה השעה שהמנהיג הנערץ יראה מה הוא יודע לבנות - לא רק עם רפובליקות מרתקות מעבר להרי החושך, אלא גם בין נתיניו במדינת ישראל. לפלג את השמאל כדי שהימין ינצח זה כישרון, לפלג ימין אידיאולוגי על מזבח הסכסוכים האישיים, ולשסות מגזרים אחים אלה באלה - זאת כבר סיבה לחפש מנהיג חדש. נתניהו לא יעשה תשובה ולא יבקש סליחה. ויש לימין מה להציע.
