מנהיגוֹת מעבר למילים

נשים מנהיגות מתמודדות טוב יותר עם אתגרי הקורונה מאשר מנהיגים גברים - זו טענה שנשמעת לא אחת בשיח העולמי, לרוב לצד דוגמאות כמו גרמניה, ניו זילנד ופינלנד, שבלטו לטובה בהתמודדות עם המגיפה, אפילו ביחס למעצמות בהנהגה גברית.

כדאי להיזהר בקביעות נמהרות ובהענקת ציונים נחפזים. עם הנגיף המתעתע הזה למדנו כבר שהצלחות של אתמול עלולות להיתפס בפרספקטיבה של כמה חודשים ככישלונות. ובכל זאת, מתבקש לבדוק כיצד מצליחות נשים להנהיג את המשבר ביחס לגברים, ואם יש או אין הבדל בין שני המינים. 

ייתכן שהתשובה, או לפחות חלקה, טמונה במסרים הלא־מילוליים שהמנהיגות מעבירות לציבור. מחקר שנערך באוניברסיטה העברית על ידי פרופ' צפירה גרבלסקי־ליכטמן וכותב שורות אלה, ושפורסם לאחרונה בכתב העת "International Journal of Environmental Research and Public Health", ניתח עשרות הופעות טלוויזיוניות של 10 מנהיגי מדינות - חמישה גברים מול חמש נשים - בחודשיים הראשונים והדרמטיים לפרוץ המגיפה. כל ההופעות הוגדרו כנאומים לאומה או כתדרוכים רפואיים דחופים בשידור חי שהועברו בזמן צפיית שיא. ההנחה שעימה יצאנו לדרך היתה שבזמן משבר הציבור רגיש מאוד לשפת הגוף של המנהיגים ומחפש בהופעותיהם התקשורתיות מסרים לא־מילוליים שבהם יוכל למצוא ביטחון ורוגע. 

בדקנו מנהיגי מדינות דמוקרטיות בלבד, ובהם ג'סינדה ארדרן (ניו זילנד), בוריס ג'ונסון (בריטניה), סופי ווילמס (בלגיה), סאנה מרין (פינלנד), ג'סטין טרודו (קנדה), מדה פרדריקסן (דנמרק), בנימין נתניהו (ישראל), אנגלה מרקל (גרמניה), ג'וזפה קונטה (איטליה) ודונלד טראמפ (ארה"ב). המחקר התעמק בתקשורת הלא־מילולית שהציגו, לרבות מאפיינים כמו קול וטונציה, מחוות גוף, עמידה ויציבות, הבעות פנים והופעה על הבמה.

זיהינו הבדל מובהק בהתנהלות התקשורתית בין מנהיגות לבין מנהיגים. ככלל, התנהלות הגברים היתה אגרסיבית - כלומר קשוחה, תחרותית, מלווה בתנועות איום, באזהרות ובהפחדות ככלי לשכנוע, ואף ביצירת מתח. בניגוד להם, חמש הנשים הציגו התנהלות מנהיגותית מכילה ומשתפת, שהתבטאה בהבעות פנים נינוחות, ביצירת קשר עין עם הקהל, בנקיטת תקשורת המונעת מרגש, בדגש על אמפתיה ואופטימיות, עם מסרים שלווים שדגלו בשיתופיות ובאחדות. 

מדוע זה מפתיע ולא מובן מאליו? כי בעבר המפתח להצלחה פוליטית של נשים בהנהגה לאומית - ובפרט כראשי ממשלה - היה תלוי ביכולתן לאמץ קודים של התנהגות לא־מילולית "גברית", כלומר העברת מסרים תקיפים ונקיטת לשון מאיימת. המנהיגות שחקרנו לא מחקות את המנהיגות הגברית המסורתית, בוודאי לא את מרגרט תאצ'ר; אלא מציגות מנהיגות אחרת, חדשה ויעילה, המבוססת על שפת גוף נשית. כך הצליחו המנהיגות של 2020 לצייר את עצמן כאמינות, בטוחות בעצמן ושולטות במצב. 

הקורונה חוללה משבר גלובלי עם השלכות חברתיות אדירות בטווח הקצר ולטווח הארוך. עכשיו מוכח כי ראשי מדינה שמצליחים - ומצליחות - לשדר רוגע, הבנה וניהול רגשות, מפגינים לא רק סמכות - אלא מנהיגות. כזו שמסוגלת להוריד את מפלס החרדה ולהעניק ביטחון לאזרחים, וגם לשווקים.

רועי כ"ץ הוא עיתונאי ומרצה לתקשורת