שירת הברבור השחור: על ירידת קרנו של הנפט

קרטל הנפט הדורסני אופ"ק ציין 60 שנה להיווסדו והסתתר מאחורי המשבר הגדול ביותר מאז מלחה"ע השנייה • אבל הקורונה היא לא האיום הגדול ביותר על הנוזל שמאבד מיוקרתו

נפט הוא אחד הביטויים המיידיים של הצמיחה העולמית. עד לפני שני עשורים הקשר בין הצמיחה לבין נפט היה הדוק יותר, אבל עם השנים נגסה כלכלת המידע נתח משמעותי בצמיחה כשבמקביל התפתחו חלופות אנרגיה נקיות יותר וידידותיות יותר לסביבה. 

ועדיין, מרבית כלי הרכב בעולם מונעים בבנזין - בכבישים, בים ובאוויר. הצניחה במחירי הנפט בעולם כמעט שלא קשורה לקורונה, למעט אפיזודה קצרה יחסית. בשיא השפל ירד מחיר חבית הנפט אל מתחת ל־20 דולר בחודש אפריל, אך כיום הוא עומד על מעט יותר מ־47 דולר - קצת פחות מ־10% ממחירה לפני המשבר. את הירידה הזו כלל לא ניתן להשוות להתרסקותו ב־12 השנים האחרונות. מוקדם מדי להספיד את הנפט, אך המגמה ברורה - כמו שהוא נגס בפחם באכזריות, כך הוא ננגס וימשיך להינגס על ידי חלופות נקיות ממנו.

כמו כל סחורה, או נייר ערך, כך גם למחיר הנפט יש התנהלות רגילה, המתבטאת באפיזודות של מגמות, והתנהלות חריגה במשברים. בהתנהלות הרגילה המחירים הגיעו לשיאים חדשים לפני המשבר של שנת 2008 ומחיר חבית נסחר אז סביב 153 דולר באמצע אותה השנה. המשבר היכה ברמות המחיר בצורה משמעותית, אך גם אז היתה זו התנהלות חריגה של משבר, על רקע אפיזודה ארוכה של מגמת ירידה. 

באמצע 2011 עמד מחיר חבית נפט על 118 דולר והיו משקיעים רבים שראו בכך הזדמנות, כי הם זכרו את התנהגות השוק מימי ה־150 דולר ויותר. אך מי שזיהה את המגמה המשיך להוביל אותה כלפי מטה. עשור לאחר המשבר, באמצע שנת 2018, עמד מחיר חבית נפט על 69 דולר וכיום נראה די בבירור שגם זה שיא שהעולם לא אמור לחזור אליו בהתנהלותו הרגילה. כאמור, לפני משבר הקורונה השוק כבר לא קישר את הקידומת 6 למחיר חבית הנפט.

התלות הישראלית תימשך

בימים שלישי ורביעי השבוע התקיים הכינוס ה־180 של ועידת אופ"ק המורחבת. 13 יצואניות הנפט החברות בארגון ציינו 60 שנה לקרטל, שנוסד בעיראק ב־1960. מדובר בארגון דורסני שהזיק לא מעט לישראל - גם בזדון. 

הארגון הזה הוקם מסיבות שניתן להבין, אולי אפילו להצדיק במידת מה - שיתוף הפעולה בין המדינות החברות, שבמקור היו גם שכנות מבחינה גיאוגרפית, בעניין ניהול המשאב היקר ביותר שלהן ובין היקרים בעולם, הצדיק תיאום אסטרטגי. אלא שהן לא הסתפקו בניהול כלכלי של המשאב וגלשו באמצעותו לגיבוש מדיניות פוליטית. 

בצורה זו הן הענישו את ישראל, כשהובילו חרם נפט עליה מאז נוסד הארגון ובמיוחד בשנות ה־70 של המאה הקודמת. עכשיו, לראשונה בהיסטוריה, יש לנו ידידה אחת בין ה־13 - איחוד האמירויות - וידידה קצת פחות רשמית - ערב הסעודית. נכון שמידת התלות שלנו בארגון הזה ירדה באופן דרסטי, אך היא עדיין קיימת ותלווה אותנו באופן משמעותי לפחות בעשור הקרוב. כאמור, הדלק משפיע על מחירי התחבורה והתעבורה וזה עדיין משמעותי לכלכלת ישראל, לפחות עד שכלי הרכב בכבישינו יוחלפו בחשמליים. 

עבדל מאג'יד עטר, שר האנרגיה האלג'יראי ונשיא אופ"ק, אמר כי משבר הנפט הנוכחי הוא הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. את זה הוא אמר אחרי שהרעיף בפתח דבריו ברכות על הארגון וציין את ההישגים החשובים שלו ואת תרומתו ליציבות כלכלת העולם. 

אכן, אומרים שבכל רע יש טוב, ואם זה נכון הרי שיציבות היא לכאורה "הטוב" שבכל קרטל. עטר היה דרמטי מדי לאורך כל נאומו השבוע. מה שהוא מכנה משבר נפט היה גם בתחילת 1988 וגם אז הוא לא היה קצר, אלא נמשך עד אמצע 1999 ואפילו שנה לאחר מכן. בשיאו ירד המחיר גם אז אל מתחת ל־20 דולר לחבית – ממש מחירי פוסט מלחמת העולם השנייה. את התנודות הללו, אגב, רצוי לזכור בכל פעם שמדגדג לכם באצבעות להשקיע בסחורה הזו. מאז, כוחו של הקרטל הזה הצטמצם עד מאוד, לא רק מהסיבות שהוזכרו בפתיחת הדברים, אלא גם בשל התחזקותן של יצואניות נפט גדולות שאינן חברות בארגון. 

העולם בתוכנית גמילה

כיום, שלוש מתוך חמש יצואניות הנפט הגדולות בעולם אינן חברות באופ"ק: היצואנית השנייה, אחרי ערב הסעודית, היא רוסיה, המייצאת חצי מהיקף היצוא של ערב הסעודית. ארה"ב, היצואנית הרביעית בעולם אחרי עיראק, מייצאת שליש מהיקף היצוא של ערב הסעודית. היצואנית החמישית בעולם היא קנדה המייצאת בהיקף דומה לזה של ארה"ב. 

אלמלא המדיניות של הנשיא האמריקני דונלד טראמפ במהלך החרם על איראן, אופ"ק היתה מזניקה את מחירי הנפט בעולם בתיאום לא רשמי עם רוסיה. אלא שארה"ב הגבירה את תפוקת הנפט שלה כדי למתן את הביקוש בעולם. במקביל, אירופה השקיעה סכומי עתק במעבר לאנרגיות חלופיות, מה שהוסיף למיתון הביקוש העולמי לנפט. 

כלכלני אופ"ק עוקבים באדיקות אחר הקשר, הלא מאוד מורכב במיוחד, בין הצמיחה העולמית לבין רמת הביקוש של הנפט. השנה, מעריכים בארגון, הצמיחה העולמית תצטמצם ב־4.3 אחוזים. בהתאם לכך הם גוזרים שהביקוש לנפט יצטמצם בשיעור של המתקרב לעשרה אחוזים. 

בארגון מתבססים על נתוני הצמיחה של הבנק העולמי ומעריכים שבשנה הבאה הצמיחה העולמית תזנק מתוך השפל הזה ל־4.4 אחוזים, ואילו הביקוש לנפט יזנק בכ־7 אחוזים. גם מחירי הנפט צפויים לחזור לתוואי הרגיל שלהם, אך יש לזכור שהתוואי הזה הוא המשך ירידה מתונה, אך עקבית. כך שגם אחרי שהעולם ישוב למסלולו, כך צופים גם באופ"ק, מחירי טרום המשבר לא ישובו. מחיר החבית הצפוי בעוד 12 חודשים הוא 52 דולר - כ־9.5% יותר ממחירו כעת.

חלק ממדינות הנפט הפנימו כבר במהלך העשור האחרון שנפט הוא כבר לא סחורה חמה. המודעות לאיכות הסביבה בוודאי לא תורמת לפופולריות שלו ולמעשה העולם המערבי נמצא בתוכנית גמילה מואצת ממנו. כמובן שעדיין מדובר בסחורה הנסחרת ביותר בעולם, כשהגז הטבעי הוא השלישי, אחרי הקפה. אך בעוד הקפה, למשל, נמצא בגידול מתמיד כבר ארבעה עשורים, הביקוש לנפט נמצא בירידה. 

כמוצר הנסחר ביותר בעולם, הנפט מעניין מאוד ספקולנטים וכמובן שאפשר להרוויח עליו יפה בסיבובים קצרים, אך בטווחים ארוכים יותר הוא בהחלט לא נראה מעניין. העובדה הזו משנה כעת סדרי עולם - לא רק בכלכלה. כך למשל, להתקרבות של ערב הסעודית ואיחוד האמירויות אל ארה"ב יש קשר הדוק עם רצונן להתכונן להשתלבותן בין מדינות השפע, אחרי עידן הנפט.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו