כן, לייהד את הגליל. מה הבעיה?

בית משפט השלום בקריות פסק כי עיריית כרמיאל לא צריכה לממן הסעות לבתי ספר ערביים לילדים ערבים הגרים בעיר, זאת בהסתמך על חוק הלאום. "כרמיאל, עיר יהודית, נועדה לבסס את ההתיישבות היהודית בגליל", נאמר בהחלטה, "הקמת בית ספר בשפה הערבית... (וכן) מימון הסעות לתלמידים ערבים עלולים לשנות את המאזן הדמוגרפי שלה...  פיתוח ההתיישבות היהודית וביסוסה הם ערך לאומי המעוגן בחוק יסוד, ויש בו כדי להוות שיקול ראוי ודומיננטי במערכת השיקולים העירונית, כולל לעניין הקמת בית ספר וקביעת מדיניות במימון הסעות אל מחוץ לעיר".

"אָנוּ מַכְרִיזִים בָּזֹאת עַל הֲקָמַת מְדִינָה יְהוּדִית בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הִיא מְדִינַת יִשְׂרָאֵל". זה לא סתם משפט ממגילת העצמאות; יש לו השלכות אופרטיביות. אנחנו מחויבים לשמור על מדינת ישראל כמדינה יהודית בארץ ישראל. אבל מה שבעבר היה עיקרון שלאורו הלכנו, היום מעורר בנו אי־נחת. ככה זה כשהלשון הארוכה שלנו ותרבות המערב כרוכות זו בזו. 

כרמיאל הוקמה ב־1964 כחלק מהתוכנית לייהוד הגליל. זוכרים תוכנית כזאת? במהלכה הוקמו גם 45 מצפים. מי שהגו ודחפו את התוכנית היו אנשי שמאל. שמאל אמיתי, של פעם, שלא התבלבל וידע להגיד שהאדמה הזאת שלנו, שאנחנו צריכים לשמר רוב יהודי בכל אזור בארץ, ושצריך להפנות משאבים לכך ולהתאמץ כדי שזה יקרה. 

רענן וייץ, מי שהיה ראש מחלקת ההתיישבות של ההנהלה הציונית בסוכנות, הכריז בערב פסח 1976 על הקמת 50 יישובים חדשים בגליל בין נצרת לגבול הלבנון, והסביר ל"מעריב": "על המטרה הזו, ייהוד הגליל, יש צורך להצהיר בגלוי ובפומבי... אין אנו מחויבים להסתיר מפני איש כי אזור כמו הגליל, שיש בו רוב גדול לאוכלוסייה הערבית, הוא נושא לדאגה לישראל, ומוסדותיה יפעלו לייהד את הגליל".

הם לא גמגמו כשהם אמרו "ייהוד הגליל", כי הם ידעו שזו המדינה היהודית היחידה בעולם. ואם אנחנו וחוקינו לא נשמור עליה ככזאת - יש מספיק עמים בעולם שיאכלו אותנו בלי מלח. הערבים, למשל. 

אני שונאת להשתמש בטיעון השחוק מסוג "מה היה אם זה היה ההפך". אבל זעקות ה"אפרטהייד" בעקבות החלטת ביהמ"ש ממש מתחננות לזה: מה היה קורה אילו היתה קבוצת יהודים רוכשת בתים בכפר ערבי בגליל? ראשית, לא היו מוכרים לה. הם רואים (והם רואים מצוין את מה שאנחנו מסרבים לראות) רכישת אדמה ונדל"ן כהשתלטות לאומנית. נניח שקבוצתנו היתה מצליחה בדרכים עקלקלות לרכוש בתים בקסבה - מכמה מדרגות אתם מהמרים שהיו מגלגלים אותנו, אם היינו דורשים מראש הכפר הנכבד לפתוח בית ספר תורני בעיר, או לממן הסעות לכזה? 

למה? אפשר עד מחרתיים להשתמש בביטויים כמו "צביון" ו"מרקם", אבל האמת היא שיש כאן מלחמה. לפעמים אויבינו משתמשים בה בסכינים, לפעמים בטנקים ולפעמים בדיני מקרקעין. הנשק היחיד בקרב הבלימה שלנו הוא חוק הלאום. חוק שאומר את מה שאמרו ראשי תנועת העבודה פעם: שלא רק מותר לנו, אלא אנחנו מחויבים, למען המשך העם שלנו, לדאוג לו למקום בטוח, ולדאוג שהוא יהיה הרוב בו.