תמיד ידעתי שהדוסים מאמצים אופנות חילוניות חמש שנים אחרי שהן כבר לא רלוונטיות אצל החילונים, ושהחילונים מחקים את אותן אופנות בדיוק חמש שנים אחרי שהן עוברות מסך באמריקה. לכן הופתעתי שב"ידיעות אחרונות" מפנימים אחרונים את משבר המנהיגות בשמאל.
עשרים ושלושה שבועות, במסירות נפש ראויה להערכה, מפגינים אנשי "רק לא ביבי". מול מעונו הרשמי בירושלים, מול ביתו בקיסריה, בצמתים, בכיכרות, בגשרים ובכל מקום אפשרי. לפתע, כאשר מגיע השמאל הישראלי לנקודת ציון ומביט במראה הניצבת מולו, הוא מגלה שמדובר בדרך ללא מוצא מנהיגותי: בחצי השנה שחלפה מאז יצא למסע המבטיח הזה, שמות רבים חלפו בסך - גדי איזנקוט הצטייר כדבר הבא, רון חולדאי התלוצץ עם שוטריו והחליף מרפקים עם מצביעים פוטנציאליים, עפר שלח עלה מהר וירד ביעף, אהוד ברק שתמיד היה שם המשיך להרשים ביכולתו לכבוש מסכים, כמו מפצה על כושרו המינימלי לגבות את מעשיו אלקטורלית - ומי לא בא? הגואל. בלקסיקון השמאל הישראלי, תחת הערך "מנהיג" משובצת הגדרה מחתרתית: מנהיג = אחד שנותן תקווה לשמאל, מביס את ביבי בתוך זמן קצר, מצטלם טוב ומעפיל איתנו לרבע הגמר הבא. אך מנהיג הוא פונקציה מהותית. איך העיד על עצמו אולמרט בתשדירים של 2006, לבוש בטרנינג בעודו עושה ג'וגינג? אני רץ למרחקים ארוכים. אז לאהוד זה לא הצליח, אבל הבנתם את הרפרנס עם הטווח ארוך.
יש בשמאל כמה אנשים שמוכנים להודות שנתניהו הוא מנהיג שמצליח להביא פה ושם הישגים כלכליים או מדיניים, הגם שלא מסכימים עם דרכו, ושעיקר בעייתם עימו היא ערכית. והנה, רגע האמת מתקרב, ואין הצבת דרך מוסרית או מאחדת חלופית מן הצד השני. רוח בחירות מנשבת, והשמאל מתחיל להבין שתנאי הסף - "מנצח או לא מנצח את נתניהו" - לא יכול להוביל מחנה שלם. גם שם נמאס לברוא עולמות ולהחריבם מדי רבעון.
בבחירות האחרונות היו יהודים ישראלים ששיקפו את המשבר בהצבעתם לרשימה המשותפת. עתה נזכרים ב"ידיעות אחרונות" לשקף כך את המשבר ולהציע את איימן עודה ואחמד טיבי כמנהיגי המחנה שמול נתניהו, אחרי שהאחרון הצליח לפרק גם את הגוש המבטיח של הערבים. "השמאל היהודי זקוק באופן דחוף למנהיג", נופל האסימון סוף־סוף לבכיר הפרשנים שם, נחום ברנע, והוא מגיש את מועמדותם של איימן ואחמד לראשות מפלגת השמאל היהודית־ערבית החדשה - למרות שהמשותפת טרם התפרקה.
גם אני בעד מפלגה ערבית־יהודית, אבל כל עוד היא תונהג בידי אנשים הסבורים שגם יפו וחיפה הן שטח כבוש, השמאל העברי לא יתמוך בה. כי גם השמאל הוא ציוני. נתניהו, שבדיוק מפרק את שאריות "המשותפת" הזאת, הקים עוד ממשלה רק מפני שהשמאל סירב לקחת חלק בממשלה ש"רק נשענת" על קולות של ערבים מסוגם של עודה וטיבי. לא כי אנחנו מדינה של גזענים - כי אנחנו מדינה חפצת חיים. מנהיג לא מייצרים מאבקה, ואזרחים לא קונים בקמפיין.
