יכול להיות שזקני צפת כבר ראו תופעות כאלו, אבל איני מצליח להיזכר בתקדימים כמו אלו שאנו חווים כעת. בוושינגטון טוען הנשיא טראמפ כי קנוניה דמוקרטית מנעה ממנו את הניצחון. הוא מבקש להשאיר את שאלת התוצאות פתוחה למרות שג'ו ביידן ניצח הן במספר חברי הקולג' הבוחר והן בקרב הציבור הרחב (ברוב מרשים של כ־5 מיליון בוחרים).
דה־לגיטימציה לבחירות. תומכי טראמפ // צילום: רויטרס
הגם שאין הוא מצליח לשכנע את בתי המשפט בעוול שנגרם לו, לכאורה, מצליח טראמפ לשכנע את רוב תומכיו כי בדמוקרטיה החשובה בעולם, תחת שלטונו, הצליחו יריביו לזייף תוצאות ולהטותן. הרפובליקנים הבכירים (המעטים) המנסים לשכנעו כי התוצאות לא עוותו ומבטאות את רצון הבוחרים, נדחים על ידיו בבוז. ייתכן שאלה הם ההליכים המשפטיים, הפליליים והאזרחיים הממתינים לו בצאתו משדרות פנסילבניה 1600, הגורמים לו שלא להודות בהפסדו, ולדבוק בכיסאו.
בירושלים מתרחש תקדים מדהים לא פחות. לפני שמונה חודשים נחתם הסכם ממשלת רוטציה בין הליכוד וכחול לבן, ולפיו בנימין נתניהו יכהן שנה וחצי כראש ממשלה, ואחר כך, ללא צורך בהשבעה כלשהי, יכהן בני גנץ בתפקיד זה לתקופה דומה.
רשימת המאוכזבים מהבטחות השווא של נתניהו גדולה כל כך, עד שבטרם יבש הדיו על ההסכם ידעו מביני הדבר כי לא יוותר על כיסאו. במקום להכחיש את השמועות החוזרות ונשנות, ובמקום לחזור על הבטחתו, שניתנה לפני חודשים לא רבים ולפיה יעביר את השלטון לממלא מקומו, עומד נתניהו על המקפצה ומצטט את עצמו, כאשר הודיע לפלשתינים ב־1996 כי הסכם הביניים איתם יתממש לפי העיקרון "ייתנו - יקבלו". כיוון שגם לפני רבע מאה היה זה הרכב ב"דן יחיד", ורק הוא היה השופט, כך גם כאן הופכת ההבטחה להתניה. לדבריו, במו פיו, בראיון רדיו - נמצא גם רב־אלוף (מיל') בני גנץ במעמד זהה: ייתן - יקבל, וביבי ישפוט אם נתן מספיק. החלטת גנץ, השבוע, להקים ועדת בדיקה במשרדו לנושא רכש ביטחוני, בוודאי לא תקל את "עונשו" בעיני "השופט".
ההסכם הקואליציוני בלתי ראוי, בעיניי, וגם כשנחתם לא הסתרתי את דעתי כי מינוי שני ראשי ממשלה, שהאחד יכהן מייד וזולתו לאחר שנה ומחצה, מבלי שיהיה עליו לשוב לכנסת ולזכות בה ברוב, הוא בלתי סביר ופוגע בסמכות הכנסת ובמעמדה. ייתכן שגם ביהמ"ש העליון יפסוק כך, גם אם יימנע מלבטל את הסעיף הרלוונטי בחוק היסוד. אבל ממלא מקום רה"מ אינו ילד קטן המקבל סוכרייה אם הוא מפסיק לבכות. מדובר בחוק יסוד, וחובת רה"מ לקיימו.
בין שיבטל בג"ץ את הסעיף הרלוונטי בחוק היסוד ובין שלא, את הסכם הרוטציה הוא לא יבטל, ואי־קיומו לא יהיה רק הפרת סעיף שולי בהסכם. זו תהא הפרה בוטה של תשתית ההסכם, אשר אלמלא היא, לא היה נחתם. נתניהו לא יוכל להיתלות, בתום 18 החודשים שלו, בהפרה כזאת או אחרת של כחול לבן, ואם יעשה זאת, תהיה זו פגיעה בדמוקרטיה שלנו, הנשענת על כיבוד חוקים והסכמים. הוא לא יוכל להיות ה"שופט" הקובע כי היה זה גנץ שפגע בהסכם, ובסופו של דבר לא תהיה לו ברירה אלא לקום ממקומו. אלא שעד אז, עצם האיום להשתמש בשיטת ה"ייתנו - יקבלו" יהווה פגיעה קשה מאוד בדמוקרטיה שלנו, וביחס להסכמים מחייבים.
הוא הדבר לגבי טראמפ. ב־20 בינואר 2021 ייכנס ביידן לבית הלבן. אבל העובדה שהנשיא מטיל ספק כל כך מחריד ביעילות הכלים הדמוקרטיים של ארצו, ומביא לכך שעשרות מיליונים מקרב תומכיו מחרים־מחזיקים אחריו, יוצרת תחושה שמרגע שהוא מובס אין לבחירות לגיטימציה. מעשהו של טראמפ מייצר עבור ביידן אתגר לא פשוט של שיקום תדמיתה הדמוקרטית של המעצמה היחידה בעולם.
