מאז שעבר בתמיכת הימין החוק להעלאת אחוז החסימה, שעשה עוול לכמעט שני מיליון אזרחים ערבים בישראל, ארבע המפלגות המרכיבות את הרשימה המשותפת עסוקות בסידור הכיסאות ובחלוקת השלל הפוליטי יותר מאשר בסוגיות המהותיות ובקיום הבטחות הבחירות.
לא פלא שקיימות כבר לפחות שתי יוזמות הקורמות בימים אלה עור וגידים, בניסיון לקדם שתי מפלגות חדשות: הראשונה רשימה ערבית־יהודית בחלוקה שוויונית בין חבריה, והשנייה רשימה ערבית עצמאית חדשה. בין שיצליחו ובין שלא, שתי היוזמות מבטאות את הייאוש, המיאוס והכעס שיש בציבור הערבי כלפי הרשימה המשותפת. מאחורי שתי היוזמות עומדים אנשים ראויים, מובילי דעת קהל, פעילים חברתיים, אנשי חינוך ואנשי עסקים, המעניקים עדיפות לאג'נדה האזרחית על פני העיסוק בנרטיב הפלשתיני ובהיסטוריה של הסכסוך - אף שקשה לנתק את הנושא הזה מאזרחי ישראל הערבים.
סקרים שנערכו באחרונה מוכיחים כי קיימים תשתית ופוטנציאל להצלחת רשימה כזו, ואם מי שעומדים מאחורי היוזמות יצליחו לגייס תקציבים להסברה ולפעילות שטח, הם יכפילו את סיכויי ההצלחה. בעידן הרשתות החברתיות, ניתן לדבר אל ליבם של הבוחרים גם מרחוק.
מאז בחירות 2013, הבוחרים הערבים ניצבו מול "אופציה" יחידה ובלעדית. השמאל הציוני נחלש עד כדי נעלם, ומפלגות הימין לא מזהות בציבור הערבי פוטנציאל אלקטורלי. להפך, הימין משתמש בציבור הערבי באופן שלילי לאורך כל הקמפיינים. בלית ברירה, הבוחר הערבי נושא עיניים למי שפונה אליו ישירות ומבטיח לייצגו נאמנה; זו "הרשימה המשותפת", שסיסמתה, אגב, היתה "רצון העם".
הרשימה המשותפת אמנם הגדילה את הייצוג שלה, אך הפחיתה את השפעתה. המאבקים הגלויים והסמויים בין מרכיביה, תדמיתה כסרבנית שלום, הפיכת הפריימריז למעין "מועדון סגור לחברים" - כל אלה מכרסמים באמון הציבורי במפלגה, ומקרבים את פירוקה הלכה למעשה. אם היא תישאר "מאוחדת", זה רק מתוך פחד שהרשימות שמרכיבות אותה לא יוכלו לעבור את אחוז החסימה לבדן.
בימים אלו נעשים מאמצים כבירים לגייס מובילי דעה שיתמכו ויקדמו מפלגה חדשה, שכאמור תציג אלטרנטיבה של סדר יום אזרחי. ספק אם זו תהיה מפלגה אידיאולוגית קלאסית; סביר שהיא תאגד בתוכה אנשים עצמאיים יותר מאשר פעילים מפלגתיים, בדומה למפלגות מרכז "אופנתיות".
אך גם אם תגיע לכנסת, הצלחתה לא מובטחת כל עוד המפלגות היהודיות־ציוניות לא ישנו את גישתן, ויכירו בעובדה שהערבים הם חלק בלתי נפרד מהמשחק הפוליטי והמפלגתי בישראל. כדי שחלופה לרשימה המשותפת תהיה ריאלית, על המפלגות הגדולות, המתיימרות להנהיג את המדינה, להצהיר מראש על נכונותן לקיים משא ומתן עם מפלגה ערבית בעלת אג'נדה אזרחית, ולקבלה כחלק מקואליציה. היוזמה הפוליטית בחברה הערבית מצפה למענה מצד המפלגות היהודיות.
X
