קשה מאוד שלא להסכים עם המתקוממים והמתנגדים לדיון המתקרב של תשעת שופטי בג"ץ בשינויים שערכו חברי הכנסת בחוקי יסוד, כדי לאפשר את הקמת הממשלה הנוכחית. בהתערבותם הסדרתית בנושאים לא להם, בהחלטות של הכנסת והממשלה, ובכוונתם לדון בחוק יסוד: הלאום, הרוויחו העליונים את חוסר האמון. הוסיפו על כך הטיה פוליטית, נפוטיזם, ניגודי עניינים, שקרים וניסיון בלתי פוסק לחנך את הציבור, ותקבלו חשד טבעי בכל מהלך שיעשו. אך הפעם, חרף החשד המוצדק, ולמרות העובדה שמדובר בחוק יסוד שאם יבוטלו סעיפים בו המשמעות תהיה עוד סבב של בחירות, ייתכן שהשופטים אכן צריכים להתערב.
הנה תקציר לטובת האזרחים המבולבלים: באביב האחרון ובתום סחרחרת של שלושה סבבי בחירות ומגיפת קורונה, מצאו חברי הכנסת דרך לרבע את המעגל הפוליטי ולפתור את המשבר בדרך חריגה ביותר. לאחר דיונים עם מיטב המוחות הפוליטיים והמשפטיים, הוחלט על הקמה בפועל של שתי ממשלות. במקום ראש ממשלה אחד הושבעו שניים, כשלכל אחד מהם שפה משלו ודרך משלו להגיד שלום. נוסף על כך הוחלט על שינויים בדרך שבה מתפרקת הממשלה ונקבעו תנאים שנועדו להבטיח את כהונתם של נתניהו וגנץ.
כדי לאפשר את האבסורד, הצביעה הכנסת על שינוי סעיפים בחוקי יסוד, ונדרש רוב של 70 חברים כדי להחזיר את הגלגל לאחור. עתירות שהוגשו לבג"ץ נדחו מטעמים טכניים, אך אלו הוגשו שוב ונענו על ידי בית המשפט בהוצאת צווי ביניים וכינוס דיון מורחב. צעדים תקדימיים לחלוטין. גם יוזמי החוק ותומכיו יודו שהוא חלמאי, מטופש ומבזה, על כך אין מחלוקת. הוויכוח נוגע לשאלה אם נדרשת ומותרת התערבות משפטית. ייתכן מאוד שהתשובה היא כן.
בצעד כמעט אגבי הפכו נבחרינו את ההסכמה על הדרך שבה ממונה, מתנהלת ומתפרקת ממשלה בישראל לפלסטלינה גמישה ביותר. איש מאזרחי המדינה לא הצביע עבור שני ראשי ממשלה, איש לא קיבל הודעה, שבשל אימפוטנציה פוליטית - שיטת המשטר תהפוך להמלצה. זהו תהליך מסוכן, שבו הקומבינה הפוליטית נהפכת להיות החוק עצמו. גם עבודת הממשלה, כפי שכולנו רואים מדי יום, שותקה. החלטות השרים אינן מקצועיות או נובעות משיקולים של טובת הציבור אלא הן רק בזיקה לראש הממשלה המכהן או זה החליפי. כל זאת בעת משבר שלא ידענו כמותו שנים.
תפקידו של בית המשפט הוא להיכנס בדיוק לחללים האפלים האלו, שבהם פוליטיקאים סוחרים במחשכים בחלוקת הכוח, תוך דריסה של החלטות קיימות של הכנסת. העובדה שבבית המשפט העליון הפכה התנהלות דומה כמעט לטבע שני, לא מוציאה מכלל אפשרות את האופציה ששינוי בוטה של חוקי יסוד הוא חמור פחות מהתערבות שיפוטית בשינוי חוקי יסוד. מה שבוודאות חמורה היא העובדה שעל אלו וגם על אלו לא ניתן לסמוך. כך הגענו למשבר חוקתי, שבו האזרחים עומדים מול שוקת ששברו הכנסת בחולשתה ובית המשפט בדורסנותו. וזו הבעיה החמורה ביותר: בישראל ההפרדה היא לא בין הרשויות, אלא בין הרשויות לאזרחים.
