רצח מזעזע נוסף אירע השבוע בחברה הערבית. הקורבן סבלה מאלימות בן זוגה לשעבר, ורבים מאלה שהכירו את המתרחש בין בני הזוג אמרו ש"הכתובת היתה על הקיר". בן הזוג החשוד ברצח, שברח מהזירה, נעצר בעבר על ידי המשטרה והובא בפני שופט להארכת מעצרו. הוא שוחרר בתנאים מגבילים, כפי שמתרחש ברבים מתיקי האלימות שאינם "פשע חמור".
במקרה הזה קשה להאשים את המשטרה, וגם רשויות הרווחה נתנו מענה לקורבן. כך יוצא שחיצי ההאשמה מכוונים למערכת הצדק, בפרט לעבר השופט זיאד סאלח, שהחליט בשעתו על שחרורו של החשוד בתנאים מגבילים. סערה גדולה התחוללה ברשתות החברתיות, כשפעילות פמיניסטיות פרסמו את תמונתו של השופט וטענו שהחלטתו מושפעת מהשקפה פטריארכלית ומחוסר רגישות כלפי אלימות נגד נשים.
בעיית רצח הנשים בחברה הערבית אינה רק בעיה של החוק, והיא גם לא רווחת רק באשמת האדישות הממסדית והיעדר הטיפול מצד רשויות המדינה. הטרגדיה של רצח הנשים היא בעיית החברה הערבית כולה - כן, גם תוצאה של מנטליות - והדבר מתחיל מהעובדה שנושא האלימות במשפחה נחשב לבעיה אישית הנוגעת לבני המשפחה, ולא לבעיה חברתית הנוגעת לכלל הקהילה והחברה.
פעמים רבות מי שלא מתערבים כשפורצת אלימות בתא המשפחתי הם דווקא קרובי המשפחה, שמעדיפים לטמון ראש בחול ולומר "זה לא ענייני". לא תמיד יש צורך באבחון מקצועי כדי לזהות סימני אזהרה, וברוב המקרים - הם אכן מזוהים. אלא שחוסר מעש, ותחושת "מי אני שאתערב", הופכים במהירות לספק הרוח הגבית לצד האלים. קשר השתיקה וההזנחה מצד משפחתו של הגבר האלים, ובמקרים רבים גם מצד משפחתה של האישה, שמעדיפות פתרון מהיר ושברירי של "שלום בית", חוזרים כבומרנג לאחר זמן מה כאלימות קשה, ובמקרים קיצוניים גם כרצח.
צריך אפוא להודות ביושר: פעמים רבות החמרת האלימות בתא המשפחתי היא תוצר של התנהגות המשפחה המורחבת, ובעיקר ההורים. חלק מההורים מעניקים גיבוי לבנם האלים, מתכחשים למעשיו או סולחים לו פעם אחר פעם, ואחרים פועלים בדרכים יצירתיות כשבנם נעצר, ומנסים לגייס את בני משפחתה של בת הזוג כדי שיפעילו עליה לחצים לבטל את התלונה. במקרים רבים שתי המשפחות אף מגייסות "מכובדים" שיגיעו למשטרה כדי לשכנע שהצליחו להשכין שלום במשפחה.
המשפחה הערבית מתקשה להתמודד עם התערבות המשטרה ורשויות החוק, והסיבות לכך מורכבות. אבל המאמץ הגדול הוא הנחלת המסר כי טובת הקורבן קודמת לתדמית המשפחה, וכי אין דבר שיפגע ברווחת המשפחה ובמעמדה מאשר אלימות קשה וקטלנית בתוכה.
מאות ואלפי מקרי אלימות מושתקים בחברה הערבית, ועל זה המדינה והמשטרה צריכות לפקח ולדעת לזהות, לפצח ולטפל. מקרי האלימות שמגיעים למשטרה ולבתי המשפט כבר ידועים, והם קצה הקרחון. אם מזהים את האלימות בראשיתה, אפשר לטפל בה מהשורש, והטיפול לא מוכרח להיות מעצר ושלילת חופש, אלא טיפול התנהגותי ופסיכולוגי, ויש לא מעט מקרים של הצלחה.
