על פי תפיסתו של דונלד טראמפ, ישראל והפלשתינים נמצאים במאבק "סכום־אפס", ולכן כל נזק שניתן לגרום לאחרונים מעניק יתרון לראשונים. כך הביא לסגירת משרד אש"ף בוושינגטון, קיצץ עד למינימום את תקציבי הסיוע האמריקניים לרשות הפלשתינית (כולל התקציב לפעילות משותפת של פלשתינים וישראלים בחברה האזרחית), ביטל את התרומה האמריקנית לארגון הסעד והתעסוקה לפלשתינים (אונר"א) של האו"ם, ותרם לנתק מוחלט בין וושינגטון ורמאללה.
פעלו בשני יקומים מקבילים. טראמפ ואבו מאזן // צילום: רויטרס
תוכנית טראמפ היא תוכניתו של הימין הישראלי, ללא התחשבות באינטרסים הפלשתיניים, והנתק בין ממשל טראמפ ובין הממשל הפלשתיני הוא התירוץ או הסיבה לתוכנית עצמה, אשר לא היה לה שום סיכוי להתקבל על ידי הפלשתינים. כל ההחלטות הבעייתיות מאוד שלו הופכות עכשיו להזדמנות הגדולה של ממשל ביידן. הוא יוכל לנסות להפגיש בין הצדדים ולעודד אותם לקיים משא ומתן רציני.
ביידן לא יגיע לשיח עם הנהגת אש"ף בידיים ריקות. הוא יוכל להבטיח לבטל את גזירות טראמפ, כחלק מחבילת הסכמות באשר למהלכים הפלשתיניים הבאים. כך, למשל, יתחייבו הפלשתינים לחדש את התיאום עם ישראל בכל התחומים, יידרשו להיאבק כנגד התנועות הנאבקות בנורמליזציה עם ישראל, יסכימו לתיווך אמריקני ויוותרו על רעיון הוועידה הבינלאומית כתנאי לשיחות, רעיון שגובש בשל מדיניות הממשל האמריקני בימי טראמפ.
ביידן יוכל לעמוד על כך שהפלשתינים יחזרו לקבל את כספי המכס שלהם, המוחזקים כרגע בישראל, וכי הסכום שישראל מפחיתה מהם יישמר בידי גורם שלישי, וגורלו יוכרע בשלב מאוחר יותר. קבלת הכספים המוחזקים תקל מאוד על הכלכלה הפלשתינית, ותמנע את הצורך שהמדינות התורמות יצטרכו לממן את הגירעון הגדול בתקציב הפלשתיני.
מן הישראלים יידרש לבוא לשולחן המשא ומתן, כאשר הצד האמריקני הוא זה שיגדיר את העקרונות להסכם השלום בין שני הצדדים, מבלי שהם עצמם יתבקשו לאמצם. הפלשתינים יצטרכו להבין שעבור ארה"ב, נושא הגדרת ישראל כמדינת העם היהודי וכל אזרחיה חשוב, ואילו ישראל תצטרך להבין כי בעיני האמריקנים כל גבול שיוסכם בין הצדדים יבוסס על "הקו הירוק", הוא קו שביתת הנשק בין ישראל לירדן מ־1949.
ביידן מבין היטב כי האתגר הקשה ביותר לכל ראש ממשלה בישראל הוא פינוי בגדה המערבית. הוא מבין כי פתרון לבעיה זו הוא המפתח לנכונות ישראלית להסדר טריטוריאלי, שאינו זה שמצאה "תוכנית טראמפ" עם 17 מובלעות ריבוניות ישראליות. הסכמה על חזון של קונפדרציה ישראלית־פלשתינית, כדרך למימוש פתרון שתי המדינות, תוכל לאפשר את השארת המתנחלים
שירצו בכך ממזרח לגבול העתידי בין שתי המדינות, כאזרחים ישראלים מלאים ותושבי קבע פלשתינים, בתנאי שהסדר כזה יתאפשר גם לאזרחי פלשתין שירצו לחיות בישראל, בהיקף מספרי דומה.
הסדרי הביטחון בין שתי המדינות יאפשרו, לפחות לתקופת ביניים, מעורבות ישראל בביטחון הגבול המזרחי. הקונפדרציה תשמש מעין מטרייה לשתי המדינות, ותבטיח רמת תיאום ושיתוף פעולה בתחומי חיים רבים כמו תשתיות, בריאות, חקלאות, איכות סביבה ועוד.
הסכסוך בוער לנו בגלל ההיבט הדמוגרפי. ביידן מכיר אותו היטב, אבל סביר להניח שיועציו ממליצים בפניו "לא להכניס ראש בריא למיטה חולה". ה"מתנה" של טראמפ מעניקה לו סיכוי להיות מי שיוביל את הצדדים להסכם, ולגלות שהמיטה הזו אינה ערש דווי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו