התחום הפנסיוני הוא דוגמה מובהקת למדיניות ציבורית שמשתקת את האזרחים ומנטרלת אותם מהעניין לדאוג לעצמם.
זה פופולרי מאוד להפנות אצבע מאשימה כלפי "האזרחים האדישים", שכלל לא מתעניינים באפיק כל כך חשוב לעתידם. ציניקנים יציינו את התחום הזה כהוכחה נוספת ל"חוסר הרציונאליות" של הציבור. אבל לא אדישות ולא אי־רציונאליות - דיכוי, זה העניין.
מאז שנותיה הראשונות של המדינה, הממשלות אימצו גישה פטרונית כלפי האזרח. לפי אותה הגישה האזרחים חסרי הבנה וגם חסרי אחריות, ולכן על הממשלה להכתיב להם כמה לחסוך ובאילו אפיקים.
אלא ש"ממשלה" היא לא יותר מבעלי אינטרסים שבמשך עשרות שנים מצאו בפנסיה אפיק הכנסה - למפלגות ולעסקנים, לא לאזרחים. חברות הביטוח ניצלו כל פרצה אפשרית בחוק כדי להעשיר את מנהליהן - לא את האזרחים.
הציבור, הרציונאלי והחכם, הבין שמדובר באפיק שמתנהל על גבו, אך לא נתון להחלטותיו. אז עכשיו באים בטענות לציבור שלא מפשפש בניירות ולא מגרד חצי אחוז נוסף מהשאריות שהותירו לו.
מדובר בלעג לרש. התחום הפנסיוני חשוב מדי מכדי להפקיר אותו להחלטות ממשלה. הגיע הזמן לאפשר לאזרחים לבחור בעצמם את אפיקי החיסכון הפנסיוני שלהם. יש בשוק הרבה יותר אפשרויות כיום, והציבור יכול להשקיע בעצמו בטכנולוגיה, בנדל"ן... בארץ ובחו"ל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו