אלף נהי ועוד נהי

יש משהו חינני בלהתענג על הלהיטים של פעם. גרסאות כיסוי הן חינניות פחות, אבל זה עניין של טעם. עם זאת, עודף קאברים יש בו  טעם לפגם. גיוסם הפוליטי של קאברים - כאשר מערבבים פזמון דלוח משנות ה־70 עם נגיף עולמי כדי לקדם סינגל - יש כאן כבר תופעה חברתית ששווה להתעכב עליה: חדוות הנהי.

רבקה מיכאלי, תיקי דיין ומיקי קם מתראיינות לאילנה דיין בבוקרו של יום ברדיו של החיילים (גם חנה לסלאו השתתפה בהפקה, אך לא בראיון). שלושתן אהובות וחשובות, ארבעתן פוצחות בנהי כי באמת קשה (ואין על כך מחלוקת) להיות בסגר. עד מהרה הופך הנהי להספד על העולם שנמוג, לא כי הקורונה, אלא מפני שביבי. 

"אומרים שפעם היה כאן חלום נהדר, אבל כשבאתי לראות - לא מצאתי שום דבר", אומרת אילנה דיין, האות ניתן והילולת בלפור הרדיופונית מתחילה. בלי להתבלבל הן מערבבות בין הגעגוע לנכדים שאי אפשר לראותם בגלל הנגיף (של חלקן גרים בחו"ל מזמן) לבין הכעס על הממשלה שמטילה סגר (גם מעבר לים עושים את זה, גבירותיי) ובין האומץ ללכת נגד הזרם ולהיות חלק מהמחאה (זה לא אמיץ כשאתן בבוהמה). אילנה דיין דוחפת לפינה את מיקי קם, שמנסה בדרך כלל להיות בלתי פוליטית, ומחלצת ממנה שגם היא יוצאת לנפנף בסניף הבלפור הקרוב למקום מגוריה. אילנה אומרת שעל רקע המחאה השיר נשמע כמו חצי המנון, כי יכול להיות שזה נגמר.

והתחשק לי לומר לבנות הזהב: בואו, אני אגיד לכן מה נגמר, בתור אחת שלמדה באותם מוסדות חינוך עם ילדיכן וגדלה באותו רדיוס שבו אתן עדיין מתגוררות. נגמר השקר שאפשר לכונן חברה בלי יסודות ערכיים מוצקים ובלי לחנך לזהות. "היה להם בשביל מה לקום בבוקר", התגעגע יונתן גפן ב־1974. גם ב־2020 יש אנשים שיש להם בשביל מה, וזה לא משום שהתיאטרון שלהם פתוח, או שהילדים שלהם לא לומדים בזום. צאו מהוואקום שלכם, מדוכאי בלפור, אמני תל אביב. צרפת מוכת הטרור בסגר, בגרמניה הנפלאה מרקל הבטיחה פיצויים ולא קיימה את הבטחתה כבר לאחר הפעימה הראשונה (איזו אנגלה? אנגלה שלנו???) ולונדון, ובכן, לא מחכה לכם. ייקח זמן עד שיחודשו הסופ"שים ברומא שאליהם טסים גם אנשים כמוני שגרים באפרת, כי תנועות הנוער פה מצוינות ולא הטלוויזיה. 

עד שזה יקרה, אפשר ליהנות מהשקט ומהמוזה וליצור משהו אמיתי. לא קאבר. הפזמונאי מנהלל חיבר שיר חשוב, מלא רפרנס מתולדות הציונות. טרומפלדור, ביאליק, אלתרמן, ירון זהבי. "נבנה ארצנו ארץ מולדת כי לנו־לנו ארץ זו" - מי שמכיר את הבסיס הטקסטואלי, יכול להבין את העומק. מי ששר את יהונתן גפן בנהי מודרני - מוזמן להחליף אקלים חברתי ורוחני, ליצור בעצמו או לחפש בסיס אחר לקאבר: איך נשמע לכן "שירה הנוער שיר עתידנו, שיר התחדשות בניין ועלייה"? קצת קוץ הסיומת, נכון? עם ה"ארץ מולדת קמה לתחייה".