השבוע הושבעה איימי קוני בארט לבית המשפט העליון האמריקני, ובכך התבסס שם הרוב השמרני של שישה שופטים שמרנים מול שלושה ליברלים. עוד לפני שברט הספיקה להיכנס למשרדה פרסם ה"ניו יורק טיימס" פרויקט נרחב שמציע שורת "תיקונים" לבית המשפט העליון.
הצעות התיקון בארה"ב משמשות כאן את הימין השמרני. קוני בארט // צילום: אי.אף.פי
בפליק־פלק מרהיב, הפך העיתון ממגינו של העליון האמריקני לראשון מבקריו. התהליכים הללו מהווים גם תמרור אזהרה לכל מי ששותף לוויכוח על מקום בית המשפט העליון במארג הרשויות בישראל, כדי לא להפוך אותו לעוד שחקן פוליטי.
בית המשפט העליון האמריקני הוא גורם משמעותי ומשפיע על החיים בארה"ב. להרכבו יש משמעות רבה לחיים עצמם, ומינוי השופטים, שלא כמו בישראל, הוא הליך פוליטי. השופטים כולם ראויים, אך בחירתם נעשית על פי תפיסת עולמם והם ממונים לכל ימי חייהם. כשהדמוקרטים בשלטון הם ממנים שופטים ליברלים, וכשרפובליקנים בשלטון הם ממנים שופטים שמרנים. בין שטראמפ ייבחר לכהונה נוספת ובין שלא, את חותמו ארוך הטווח הוא כבר הותיר. בארבע שנות כהונתו הוא מינה שלושה מתוך תשעה שופטים בעליון, שיחד עם שלושה שופטים שמרנים שכבר כיהנו שם מנציחים את הרוב השמרני לשנים ארוכות.
בעיני הדמוקרטים הפרוגרסיבים בארה"ב זהו אסון. ממחיש זאת הפרויקט של ה"ניו יורק טיימס": "איך מתקנים את בית המשפט העליון", ובו הצעות של משפטנים שמסבירים איך אפשר לסרס את בית המשפט. המכנה המשותף ברור: הרוב השמרני ארוך הטווח בבית המשפט העליון מסכן את הערכים הליברליים, ולכן כל הדרכים כשרות כדי להחזיר "למחנה שלנו" את השליטה במשפט: הוספת שופטים (ליברלים); קציבת כהונתם של השופטים; הקמת בית משפט לחוקה; ביטול זכותו של בית המשפט העליון לבחור את הסוגיות שיעסוק בהם ועוד.
הדיון הזה, כאמור, רלוונטי מאוד לדיון הציבורי שלנו. ההצעות שמובאות עכשיו "לתיקון" העליון האמריקני מפי השמאל הליברלי, משמשות כאן את הימין השמרני.
בעשורים האחרונים בית המשפט העליון הישראלי שואב השראה ונורמות משפטיות רבות מפסיקת העליון האמריקני. בצלמו של ברק, סנדק המהפכה החוקתית, העליון הישראלי ליברלי בערכיו ואקטיביסטי בגישתו השיפוטית. התוצאה היא ניסיון מתמשך של הימין בישראל להחליש את בית המשפט העליון, לשנות את האיזון בינו לבין הכנסת, ולנסות להקים בית משפט חוקתי שימנע מהעליון עיסוק בסוגיות ערכיות מרכזיות. מאמץ נוסף שהובל לאחרונה על ידי שרת המשפטים לשעבר, איילת שקד, היה למנות לבית המשפט העליון שופטים שמרנים.
הלקח האמריקני שצריך להילמד כאן הוא כיצד יש לנהל את הדיון ולפעול לתיקון האיזונים בין הרשויות. בית המשפט העליון הישראלי הוא מוסד מפואר ומוערך מאוד בעולם, ושיטת מינוי השופטים בו פוליטית הרבה פחות מזו שבארה"ב.
הדיון על כוחו של העליון, על המדיניות המשפטית הראויה ועל היחסים בינו לבין הכנסת חייב להיעשות שלא מהפוזיציה הפוליטית. כפי שמלמדת המציאות האמריקנית, הרכב העליון יכול להשתנות ו"להתהפך" מדי פעם. אם הדיון במעמד העליון יישאר פוליטי ואינסטרומנטלי, ולא יצליח להפוך לערכי ועקרוני, העליון ומעמדו יהפכו לעוד כלי משחק שחוק בידי המערכת הפוליטית, וזה יהיה רע לכולנו.
ד"ר שוקי פרידמן הוא מנהל מרכז לאום, דת ומדינה במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה למשפטים במרכז האקדמי "פרס"
