השבוע נרשמה עוד פיסת היסטוריה קטנה, כשארה"ב וישראל חתמו על הסרת המניעה לשיתוף פעולה מדעי בתחומי יהודה ושומרון. הצעד המבורך הזה, שמגיע בסוף כהונת טראמפ, ימחק את הסעיף שאוסר השקעת כספים ממשלתיים אמריקאים במחקר ופיתוח מעבר לקו הירוק.
"עוד תתגעגעו לאובמה", הטיחו בנו גדולי הידענים בשלהי כהונתו. תתגעגעו אל האישיות שלו, לחוסר הגחמות, לחבילת הסיוע הצבאי שלו, לניסיונות שלו להשכנת שלום, לדאגה ולהערכה שלו לדמוקרטיה הישראלית. תתגעגעו לאובמה, איש השלום, שמכבד ודואג לזהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
אחרי כהונה של ארבע שנות טראמפ אני יכולה להגיד דבר אחד בוודאות: לאובמה אנחנו לא מתגעגעים. לא רק אני, אלא רוב הישראלים. סקר דיירקט פולס שנערך לאחרונה הצביע על כך ש-63 אחוזים מהישראלים מעוניינים בבחירתו המחודשת של טראמפ. זה לא מפתיע, לאור ארבע השנים האחרונות. דווקא עכשיו, כמה ימים לפני יום הבוחר באמריקה, כדאי להתעכב רגע על מעשיו והישגיו של ממשל טראמפ כאן, בישראל הקטנה.
ההסכם האחרון מגיע שנה אחרי הכרזתו החשובה של מזכיר המדינה, מייק פומפאו, על כך שההתנחלויות אינו מפרות את החוק הבינלאומי. זו הכרזה בעלת משמעות לא מבוטלת, שמפילה עוד לבנה בחומת הדה-לגיטימציה של ההתיישבות בעולם. אחריה הגיע גם המתווה המדיני של טראמפ, "דיל המאה", שאמנם היה קשה לעיכול בחלקים מהימין הישראלי, גם אצלי, אבל הכניס לתוך המיינסטרים העולמי את המושג "החלת ריבונות" ביהודה ושומרון. החלת ריבונות, דבר שאפיין לפני כן את הימין הקשה בישראל, הפכה להיות מונח ישראלי בואכה בינלאומי שיש מה להתגאות בו. המחוג זז, קצת.
מה שעוד יפה, זה לראות איך ממשל טראמפ, בשיתוף עם ממשלת ישראל בראשות נתניהו, הגשימו פה את החלום של אחד, שמעון פרס, בדבר מזרח תיכון חדש. רבות דובר על הפרדיגמה החדשה, של אותו מזרח תיכון חדש של שלום מתוך אינטרסים ועוצמה, ולא מתוך ויתורים ונסיגות. מדהים לראות את שורת המדינות המוסלמיות שמתייצבות אחת אחר השנייה ומנרמלות את יחסיהן, בואכה כורתות ברית של שלום, עם אותה ישראל שפעם היתה מילה גסה. פעם סיפרו לנו שעד שלא נגיע לשלום עם הפלשתינים, העולם הערבי יהיה מעבר להרים. וזו עוד קונספציה שקרסה.
הנשיא טראמפ הכיר בירושלים כבירת ישראל והעביר את השגרירות, הכיר בריבונות ברמת הגולן, קיצץ מימון לרשות הפלשתינית ולאונר"א ולחץ לשינוי העיוות במספר ה"פליטים" הרשומים, סגר את המשלחת של אש"ף בוושינגטון, מחק את "פלשתין" מרשימת המדינות של מחלקת המדינה, פרש ממועצת זכויות האדם של האו"ם ומאונסק"ו בגלל היחס המוטה והמפלה כלפי ישראל, נתן גב לישראל באו"ם ומול בית הדין הפלילי בהאג, ביקר באהבה ובכבוד בכותל המערבי, וכמובן - פרש מהסכם הגרעין עם איראן והטיל סנקציות. לאחרונה גם התפרסם כי הוא מתכנן להכריז על כמה ארגוני "זכויות אדם" כאנטישמים, והו כמה שהוא צודק.
אני לא יודעת מה יקרה בבחירות הקרובות באמריקה ומטבעי אני אדם מודאג. אבל רגע לפני שאולי ניפרד מממשל טראמפ, אפשר להגיד שבהחלט נתגעגע.
