"אובדן הממלכתיות": זו הטענה שרבים בשמאל מטיחים בימין. מדוע, בעצם? האם ה"ממלכתיות" היא נחלתם הבלעדית? השמאל נוהג להציג את סגנונם ה"וולגרי" וה"מסית" לכאורה של כמה מנבחרי הליכוד כתסמין לאובדן הממלכתיות - כאילו ממלכתיות מסתכמת בנימוס בורגני מהול במתק שפתיים ובגינוי הקיצונים.
בימין מבינים את המניפולציה, ומציגים תפיסת ממלכתיות עקבית: קונצנזוס לאומי־דמוקרטי סביב עקרון ריבונות העם וניהול ענייני הממלכה דרך נציגים שנבחרו בבחירות חופשיות. בכל פעם שנציגים אלה נאבקים להגשמת רצון הבוחר - ולעיתים הם נאלצים לעשות זאת באסרטיביות - זועק השמאל על אובדן הממלכתיות, על "סכנה לדמוקרטיה" ועל "קריסת שלטון החוק". לזעקה זו מצטרפים, לדאבוננו, כמה אגפים בימין, שנפלו בפח הרטורי. תפיסה יסודית זו של מערכות החיים המשותפים והלכידות החברתית חותרת תחת יכולתו של השמאל לכפות את סדר היום שלו באמצעות מה שמכונה "דיפ־סטייט", אבל במציאות הישראלית ראוי לכנותו: "הרשות הרביעית"; רשות הפקידים.
במשך שנים יצרה לעצמה הרשות הפקידותית מנגנון כוח, שכמו שהיטיב לתאר שי באב"ד, מנכ"ל האוצר לשעבר, ממנה את חבריה שלא במכרז או בתחרות הוגנת שתבטיח הזדמנות שווה גם לנכדה של מסעודה משדרות, אלא בתפירת מכרז ובהבטחת מקום לאנשינו, כמו בימי הפנקס האדום.
לרשות הפקידותית נציגים בכל רשויות המדינה. כך יכול פקיד בכיר, למשל שאול מרידור, ראש אגף התקציבים לשעבר, לפעול לכאורה על דעת עצמו כאילו אין ריבון שמחליט על מדיניות כלכלית. כך יכול נציב שירות המדינה, פרופ' דניאל הרשקוביץ, לשנות את דעתו המקצועית על מינוי פרקליט המדינה בתוך שבוע - כי הרשות הפקידותית פקדה.
מציאות הפוכה זו, שבה מיעוט שלא נבחר שולט בעוצמה בהיבטים רבים כל כך של ניהול הממלכה, היא הסכנה לממלכתיות. זו מחריפה כששוב ושוב מתגלה האג'נדה של הרשות הפקידותית, והיא תמיד, אבל תמיד, בצד השני, ההפוך לדעת הציבור ולרצונו. הסימביוזה של מיעוט זה עם מוקדי עוצמה בתקשורת ההמונים, באקדמיה ובאוניברסיטאות, מקום הכשרתו של דור הפקידים הבא, מאפשרת לו להשתלט כמעט לחלוטין על השיח ועל הדיון הציבורי.
לנתניהו ולליכוד אשמה גדולה בביצור כוחה של הרשות הפקידותית בעשור האחרון, ועל כך הם ראויים לכל מילת ביקורת. אך בתקופתם גם נפקחו עיני הציבור לאבסורד האנטי־דמוקרטי הזה. על כך נצא לבחירות הבאות. יותר מתמיד ברור הצורך באמנה חדשה, מתוך הבנה שלמשולש של הרשויות בישראל חדרה מסגרת חדשה: רשות הפקידים.
נתניהו לא יכול עוד להשתמט מהמאבק הזה, ואם הנושא יופקר בממשלה הנוכחית, הוא יפסיד את הזכות להיאבק על כך. הציבור הלאומי עמד מאחוריו כששחרר את ישראל בהדרגה משלשלאות אוסלו, עד שהעמיד דרך מדינית חליפית ובת קיימא שפירותיה נקטפים כיום בקצב מסחרר. זה הזמן לפרק הבא: שחרור הדמוקרטיה הישראלית משלשלאות הרשות הפקידותית. הציבור הלאומי יעמוד מאחורי מי שיוביל את המאבק הזה.
