אימה ברחובות: פושעים ליכודניקים

קשה שלא לשים לב: פתאום כולם שם בשמאל מדקדקים ומגלגלים על הלשון את המטבע "פשע מאורגן". או "ארגון פשע". או "בכירי הליכוד חיילים בארגון פשע". "פשיעה מאורגנת". סתיו שפיר כבר שנים מצייצת שנתניהו הוא ראש מאפיה. אז השאלה היא אם מישהו המציא את זה ואז זה התפשט ליאיר גולן ולברקוביץ', וכמובן ל"הארץ" ככותרת "אובייקטיבית" המדווחת כאייטם חדשותי, או שמישהו הגה את הרעיון התעמולתי הנהדר הזה. הראיות מצביעות לכיוון של קמפיין מתוכנן: ארגון שנקרא ומנופף בסיסמה הקופירייטרית "קריים־מיניסטר" הפגין את קיומו כבר לפני כשנתיים. שפיר, כאמור, השתמשה במוטיבים המאפיונריים כבר לפני כמה קיצים וחורפים וקיימה פגישות ארוכות עם אהוד ברק. 

קמפיין כזה נשען על תפיסת היסוד של הלוחמה מצד הממסד השמאלי הישן וגרורותיו בממסדים השונים נגד נתניהו עוד מ־1999. לאחר שביבי אמר, "בואי שרה, הולכים הביתה", כבר ניסח אמנון דנקנר עה"ש את מה שדרוש; הוא כבר חשב קדימה על כך שביבי ישוב יום אחד לפוליטיקה, ואז לא עשינו כלום בניצחון הזה של ברק ב־99'. מדובר באבחון פשוט - להתנפל עליו בצד האישי או האישיותי. "לשים לו רגל על הצוואר", כפי שהנחה איל ארד. 

הם לא חששו מבגין ברגע שעלה לשלטון ובוודאי לא משמיר. אבל נתניהו נראה לגוש הדבק המתגלגל כאיום בסדר גודל מהפכני. ומאחר שבצד המדיניותי לא היה מענה, הזווית האישיותית נראתה כאופציה היחידה: זה כלל "עדויות" של כל המי ומי שביבי "פחדן" ולא עומד בלחץ ומזיע וכו'. וכל הזמן חקירות, כשכתבים מסוימים נראים כמי שגויסו ליחידת הגששים של הפרקליטות. "שחיתות", כמובן.

אבל כל זה כסף קטן לעומת ההחלטה שהתקבלה ב־95' במפלגת העבודה בראשות רבין, להקצין את "התעמולה" נגד הליכוד ובייחוד נגד נתניהו. "הארץ" היה אז עיתון יותר אובייקטיבי ולא שיקף רק מצב רוח קולקטיבי מסוים. הוא דיווח את האשמתו של יצחק רבין, כי "הליכוד הוא סייען של חמאס". "ראש הממשלה החליט לטפל בליכוד שלא בכפפות משי", ציין אחד השרים (מארס 1995). רבין ביטל בלגלוג את אזהרות נתניהו ושרון כי יעופו קטיושות מעזה על ערי ישראל. קרא להם "פחדני השלום". בכנס ענק של הנוער העובד ב־1994, קרא לנוער: "הדבר הראשון שאני מצפה מהתנועה הזאת ומרבים־רבים במדינה: התמודדו עם רוצחי השלום". 

אם נהיה בוטים: השמאל בהנהגת רבין ופרס סימן את הימין כאויב החדש בעידן השלום של המזרח התיכון החדש. אזרחים נחותים שמפחידים מפני אויב שחדל להיות אויב.

הצגת הליכוד כארגון פשע, מחזירה את השמאל וכלי הביטוי שלו לאותו דפוס. זה הדפוס של הסתה ודה־לגיטימציה של ציבורים שלמים, לא רק הסתה נגד אדם אחד. בסבב הזה הליכודניקים אינם אויב לאומי, אלא אויב אזרחי. פושעים. האם זה מקרה שבכירי הליכוד המזרחים קולטים את המסר? רק הם קראו למנדלבליט להתפטר או לפרסם את תמלילי השיחות. אך יותר מכל, אסטרטגיית ההפללה והצגת ראש הממשלה כפושע חלחלה לצמרת המשטרה והפרקליטות, שפעלו כדי לספק את ה"הוכחה".