במאמרו "מקלפת את הדימוי הצדקני" (12.10), קובע איתן אורקיבי כי "מירי רגב מנהלת מאבק נגד התת־מודע הקולקטיבי של השמאל, ובמאבק כל כך מלוכלך, צריך, כנראה, כלים מאוד מלוכלכים". נזכרתי בדבריו של איש בכיר מאוד במערכת ביטחונית חשאית של ישראל, שאמר לי, לפני ארבעה עשורים, כי המערכת שלו מנהלת מאבק מלוכלך מאוד, ולכן הדבר החשוב ביותר, מבחינתו, הוא שאנשיו, המקיימים את המאבק הזה, יהיו האנשים הנקיים ביותר שאפשר למצוא.
קיים משהו מדהים בטענה החוזרת של הימין, שלפיה 43 שנות שלטון ימין (שנקטעו לתקופות קצרות) הותירו את הימין מחוץ לאליטות האינטלקטואליות בישראל. קצת משונה לטעון, מצד אחד, שהשמאל לא קיים יותר, וכי החברה הישראלית נמצאת רובה ככולה בימין, אבל מצד שני, כי "תרבות השמאל חיה על פסילה מוצהרת וברורה של אנשים על סמך דעותיהם", וכך היא מצליחה להרחיק את הימין ממוקדי ההשפעה התרבותית.
לא זו אף זו - כל כך עוצמתי הוא אותו שמאל נכלולי, עד כי יש צורך במעצמה אולטרה־וולגרית כמו מירי רגב, אשר גם אורקיבי חש צורך לבקר אותה על "האנטגוניזם המוגזם והמסוכן שהיא ליבתה ביחס לממסד התרבותי בישראל", כדי להפיל את מה שהוא מכנה "הבסטיליה הסלקטיבית והמדירה" של "אריסטוקרטיית השמאל".
תמהני איך יכול שמאל שנמחק כמעט לחלוטין, לכאורה, להתחכם כל כך עד שיש הכרח להשתמש ברגב כדי להפיל את מבצרו, ואיך, בדיוק, תצליח הגסות של שרת התרבות לשעבר לעשות זאת?
אם יש, באמת, מלחמה נוראה שכזו בין שמאל וימין, רגב רחוקה מלהיות החץ המחודד ביותר באשפה של האינטלקטואלים הימנים. התנהגותה הגסה בטלוויזיה מבריחה צופים לערוצים אחרים. יש בימין (גם בכנסת, גם בממשלה, גם בליכוד) אנשים נבונים ומרשימים המסוגלים להציג טיעונים המהווים אתגר לא פשוט למי שנמצא בצד הליברלי של המפה (וזה אגף שהידיעות על מותו הן פשוט פייק ניוז). הפיכתה לחוד החנית של מאבק הימין בהדרה כביכול, היא סימן של חולשה.
התופעה שלפיה גם היום, אחרי שנות דור של שלטון ימין, ישנה בולטות מובהקת של בעלי דעות ליברליות, ושל אנשי מרכז־שמאל בעולמות התקשורת, האקדמיה, העיתונות, ולא רק בהם - היא בגדר עובדה, גם אם יש היום יותר ויותר אנשי ימין במערכות הללו. השאלה אם מדובר בהדרה מכוונת ושיטתית, או בתופעה המקובלת בכל העולם הדמוקרטי, נתונה בוויכוח. כשלעצמי אני סבור שהטיעון הזה, אשר היו לו אולי רגליים בשנות ה־50, הפך להיות תירוץ נוח. מכל מקום, עצם העובדה שאנשים בעלי משקל אינטלקטואלי מימין חשים כך - מחייבת את בעלי דינו לבחון את הטענה ברצינות, ולהידבר. הפתרון לא יימצא באמצעות שיח ביבים.
