הסגר ושברו

נכון ל-7 באוקטובר, דווח בעולם על כ-35 מיליון מקרי הדבקה מאומתים של חולים קורונה ועל יותר ממיליון בני אדם שמתו מהנגיף. מדינות רבות חוות בימים אלה התפרצות חדשה של המגפה, ומספר הנדבקים החדשים מדי יום הולך ועולה על אלו שנרשמו במהלך החודשים מרץ ואפריל.

במהלך מה שנקרא "הגל הראשון", מרבית מדינות אירופה נקטו בסגר כללי כחלק מדרכי ההתמודדות עם התפשטות המגפה. מעניין להיווכח שדווקא במדינות שהנהיגו סגר מלא והדוק נצפית בימים אלה עלייה ניכרת במספר מקרי ההדבקה החדשים, כולל במדינות ששיעור התמותה בהן היה גבוה בגל הראשון, כמו צרפת, בלגיה, ספרד ובריטניה.

הסיבה לעלייה בתחלואה במדינות האלו טמונה בדינמיקה של התפשטות נגיף הקורונה. הנגיף מועבר בדרכי הנשימה, בהדבקה טיפתית או על ידי אירוסול, והוא זקוק לתא מאכסן (תאי האפיתל) כדי להשתכפל ולהתרבות. נגיף הקורונה, כמו כל נגיף מתפשט באוכלוסייה עד אשר יימצא חיסון (יעד אפשרי ומתקדם) או עד שייווצר עומק חיסוני (מספיק אנשים שנדבקים בנגיף ומתחסנים בפניו), הוא שנוי במחלוקת עם סיכונים רבים ותלוי בהתנהגות ובמאפייני האוכלוסייה כמו גיל, צפיפות ודפוסי התנהגות. סגר כללי הוא אינו אסטרטגיה ארוכת טווח ויש לו השפעה רק על קצב התפשטות הנגיף (שיטוח העקומה). מטרת הסגר היא בעיקר להרוויח זמן כאמצעי למנוע קריסת מערכות הבריאות. סגר כללי לאורך זמן אינו אמצעי להורדת מספר הנדבקים או להורדת התחלואה והתמותה הכוללת.

לראיה, העלייה הניכרת במספר מקרי ההדבקה בישראל עם הסרת המגבלות בסוף חודש מאי והעלייה המתועדת בהדבקה בימים אלה במרבית המדינות שהנהיגו סגר בחודשים מרץ. הוכח גם ששיטת היציאה מהסגרים למיניהם ללא תוכנית יציאה מתוכננת, לא משנה לאורך זמן את מספר הנדבקים הכולל. למרות העלייה במקרי ההדבקה, ישראל היא המדינה היחידה שהנהיגה סגר כללי מלא על כלל האוכלוסייה בפעם השנייה. מרבית המדינות נוקטות בשורה של מגבלות מקומיות לטיפול במוקדי תחלואה. לדוגמה, בספרד הוטל סגר מקומי במדריד (שהוא פחות נוקשה מהסגר שהוטל בעיר בחודש מרץ. בימים אלה בתי הספר במדריד פתוחים, המסעדות פתוחות עד לשעות הלילה ושדה התעופה פתוח). בבריטניה הוטלו מספר סגרים מקומיים במוקדי התפרצות נקודתיים והוטלה מגבלה על התקהלות. ככלל, מדינות שונות הבינו שיש לאמץ מדיניות של צעדי מנע ברמה המקומית, ולא ברמה הלאומית (סגר כולל).

במהלך "הגל הראשון" של התפרצות נגיף הקורונה בישראל, פורסם דו"ח של מכון גרטנר אשר בחן היבטים שונים של ההתמודדות עם המגפה בארץ. על פי הדו"ח, הירידה של מקדם ההדבקה (R-מספר בני האדם הממוצע שכל חולה מדביק) מ-3-2.5 ל-1.6-1.5, התרחשה עד אמצע מרץ, עוד לפני השבתת חלקים גדולים מהמשק. זאת בעיקר בשל שמירה על ריחוק חברתי, צמצום מפגשים חברתיים ומניעת התקהלויות. להטלת הסגר הכללי ניתן לייחס את הירידה מ-1.6 ל-1.3 ,שהתרחשה מאמצע חודש מרץ ואילך. ההגבלות על יציאה מבתי המגורים שהוטלו בהדרגה מה-22 במרץ, תרמו ככל הנראה רק מעט מאוד לירידה במקדם ההדבקה. כלומר, סגר הוא אמצעי להורדת מקדם ההדבקה, אבל לעטיית מסכה, שמירת מרחק, היגיינה והקפדה על ריחוק חברתי ומניעת התקהלויות יש תפקיד חשוב, אפילו רב יותר, בהאטת התפשטות המגפה. הסגר מלווה במחיר כלכלי כבד, אך גם במחיר בריאותי ונפשי הנלווים לו (בדידות, חרדה, עלייה בשיעור הדיכאון והקשישים החיים בגפם ועוד).

השפעת צעדי המנע על שיעורי התמותה ועל מספר הנדבקים היא מוגבלת. מניתוח של נתוני ההדבקה ממדינות שונות בעולם ניתן ללמוד כי פרמטרים כמו תבנית הגיל, גיאוגרפיה, דמוגרפיה וגנטיקה, בנוסף למצב הבריאות של האוכלוסייה, להשמנת יתר ולמצב סוציו-אקונומי, שאינם תלויים בצעדי הממשלות, הם בעלי השפעה גדולה על רמת התמותה. השוואה בין רמת הנוקשות שהונהגה במדינות השונות מלמדת כי אין מתאם בין כמות צעדי המנע וחומרתם לבין שיעורי התמותה. כך, למשל, מדינות כמו פרו, ספרד ובלגיה, שמדורגות גבוה ברמת הקשיחות שהנהיגו בהתמודדות עם הנגיף, רושמות שיעור תמותה גבוה. לפיכך: סגר משפיע על קצב ההדבקה, אך לא על מספר הנדבקים הכולל או על מספר המתים מהנגיף.

לצד התועלת החלקית של סגר (האטת קצב ההתפשטות אך לא מספר הנדבקים הכולל), חשוב לזכור כי לסגר יש השלכות כלכליות, חברתיות-נפשיות ובריאותיות רבות. אובדן מקומות עבודה ויצירת מעגל חדש של אנשים אל עבר קו העוני הוא מסוכן גם בהיבט החברה וגם בהיבט הבריאות. עוני מקושר לחולי, הטלת מגבלות עשויה להביא להתארכות המשבר, כשבטווח הארוך הדבר אף יוביל למספר רב של מתים. לסגר יש גם השלכות עקיפות על הבריאות בדמות יצירת תבהלה בציבור וחשש מוגבר להגיע לטיפולים רפואיים שגרתיים. לדוגמה, בתקופת הקורונה במדינת ישראל נרשמה ירידה חדה בשיעור ההתחסנות של ילדים בטיפות החלב, ירידה של 30% בחיסון MMRV הניתן נגד אדמת, חצבת, חזרת ואבעבועות רוח, וירידה של 21%  בשיעור הביקורים בהם ניתן חיסון כלשהו.

דוגמה נוספת לכך היא הירידה בטיפולים האלקטיביים אשר גוררת לתחלואה ותמותה גבוהים יותר, ורופאים מבתי חולים בישראל העידו על כך. על כן, חובה להמשיך בביצוע טיפולים רפואיים אלקטיביים, גילוי מוקדם של מחלות וחיסוני שגרה גם בעת סגר, וזאת כדי למנוע נזק ארוך טווח לבריאות הציבור. העלות הכלכלית, הנצחת פערים בחברה, פגיעה בחינוך לאורך זמן, נזקי בריאות ונפש הנלווים לסגר והעלייה במקרי ההדבקה בעת הסרת המגבלות, צריכים להביא את מקבלי ההחלטות להתוות בהקדם תוכנית יציאה מהסגר. אין סיבה שמדינה שלמה תשלם מחיר כבד כל כך בשל התפרצויות במספר מוגבל של יישובים.

התוכנית צריכה לאפשר חזרה לקיום שגרת חיים עם הנגיף. מטרות העל לכך הן הפחתת שיעור הנדבקים מתחת ל-5% לערך, ה-R מתחת ל-1 (רצוי מתחת ל-0.8), הפחתת תחלואה ותמותה ושימור יכולת ההתמודדות של בתי החולים לטפל בחולים הקשים ובמונשמים לאורך זמן. כדי לצאת מהסגר במהרה, חייבים לחזק את אמון הציבור על ידי מנהיגות לאומית ומנהיגות מגזרית, ולהקים מערכת הסברה יעילה. מכולנו נדרשת הבנה והכרה שאנחנו מתמודדים עם מחלה קשה שנצטרך לחיות איתה לאורך חודשים רבים, ולשם כך עטיית המסכה היא תנאי הכרחי לקטיעת המחלה, כמו גם שמירת מרחק והיגיינה וטיפול נאות במבוגרים בני 60 ומעלה.

תשומת לב מיוחדת והקצאת משאבים חייבת להינתן לבתי האבות ולמוסדות הגריאטריים. מתחייבת משמעת מוחלטת של הציבור, אכיפה מוקפדת וענישה מרתיעה ובעיקר מניעת התקהלויות מכל סוג שהוא. זה הזמן להפעיל את תוכנית הרמזור של ממונה הקורונה פרופ' רוני גמזו, שהיא הפתרון איתו נוכל לחיות עם הנגיף לאורך חודשים רבים ואולי אף שנים.

לסיכום, הקורונה תלווה אותנו עוד תקופה ארוכה, ואנו חייבים לשנות את תרבות ההתנהגות של האוכלוסייה, כשהחלק המרכזי בה כולל מניעה מוחלטת של התקהלויות מכל סוג, שמירה על התו הסגול וטיפול נקודתי וממוקד ביישובים בהם התחלואה גוברת, בסיוע ראשי הרשויות המקומיות. הנתונים החיוביים בשיעור התחלואה של הימים האחרונים מצביעים על התייצבות ואפילו ירידה בהדבקה, וזה הזמן להקלות משמעויות בסגר ההדוק, בצורה הדרגתית. זהו צו השעה

הכותב הוא יו"ר אסותא ולשעבר מנכ"ל משרד הבריאות ויו"ר הוועדה להרחבת סל הבריאות תשפ"א

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו