לצד העובדה שתפקוד הממשלה ראוי לכל ביקורת עניינית, כעת מה שנדרש הוא התלכדות חסרת פשרות תחת הסיסמה: לגליזם עכשיו
תוך כדי עריכת הרשימה המתארכת של בכירי ההנהגה הפוליטית שהפרו את הנחיות הסגר, היינו הפרו את החוק, עדכוני החדשות הוסיפו לרשימה גם את הדיווח על הפרת ההנחיות של ראש השב"כ.
עיגול פינות או אי־ציות בוטה וחמור? השרה גילה גמליאל // צילום: אנצ׳ו גוש - ג׳יני
המאמר הזה כבר נכתב בעבר בכמה הזדמנויות, והיו לא מעט כאלו. הביטוי "איש הישר בעיניו" משקף תרבות פוליטית מושרשת ומתמשכת של אי־לגליזם. זוהי גם כותרת ספרו משנת 1986 של פרופ' אהוד שפרינצק ז"ל שבו ניתח את שורשיה ההיסטוריים ואת גילוייה המתמשכים של תרבות האי־לגליזם. עם אותם מושגים בדיוק, ניתן עתה לכתוב ספר עב כרס אך ורק על אודות ביטויי האי־לגליזם במחצית השנה האחרונה של משבר הקורונה.
אי־לגליזם היא תפיסה "שאינה רואה בכיבוד החוק ובכיבוד רעיון משטר החוק ערך בסיסי, אלא צורת התנהגות מסוימת שניתן, או לא ניתן, להתנהג לפיה על פי שיקולים של כדאיות".
החוק הוא אמצעי להשגת מטרות ולא ערך בפני עצמו. מידת הכדאיות והתועלת שיש בציות או באי־ציות לחוק היא המרכזית ואף הבלעדית בשיקולים אם לציית לחוק ולסמכויות שנבחרו על פי חוק ועל פי כללי המשחק המקובלים. החוק יישמר רק בגלל שכדאי לשמור עליו, שהוא תואם את האינטרסים והצרכים האישיים או הקבוצתיים, או שיש חשש שאי־ציות לחוק יגרור ענישה.
החוק לא נשמר מעצם היותו חוק, ולא כנובע מהערך של כיבוד החוק ושלטון החוק, תפיסה המאפיינת תרבות של לגליזם.
לא תחסום שור בדישו
בראשית שנות החמישים טבע לוי אשכול, אז גזבר הסוכנות וראש הממשלה לעתיד, משפט מפתח שהבהיר את עומקו של האי־לגליזם: לא תחסום שור בדישו. הרקע לכך היה פרסום דו"ח חמור של מבקר הסוכנות על שחיתות שבמסגרתה לקחו כמה פקידים רכוש של הסוכנות לביתם. לוי אשכול הפך משפט שמקורו ביהדות באיסור לצער בעלי חיים בשעת עבודתם, לתפיסה המגלה הבנה, הצדקה וסלחנות לשחיתות של בני אדם במסגרת מילוי תפקיד ציבורי. ואת זאת הוא אמר בתפקידו כגזבר.
מקורותיו ההיסטוריים של האי־לגליזם רבים. ממזרח אירופה הביאו העולים את תרבות הגטו ומארצות האסלאם הגיעה אלינו תרבות הבקשיש. ברוב מכריע של ארצות מוצאם, היהודים חיו במסגרת קהילה שחבריה סבלו מהדרה, מאפליה, משרירות לב של השליטים ומהחלטות שהיו נתונות לשינוי ביחס אליהם, כשלרוב מדובר בשינוי לרעה. החוק, בין שזה היה חוק המדינה או חוק השליט המקומי, היה משהו שצריך "להסתדר" איתו. על רקע היות החוק בלתי מוסרי ובלתי צודק, בוודאי לא היה מקום לכבד אותו כערך בפני עצמו. הצורך בהישרדות הביא להתבססות דפוסים רבים דוגמת שוחד, כופר, שתדלנות אצל השלטונות ותפקידים דוגמת זה של המאכער ש"יסדר" את העניינים. השטעטל התנהל עם חוקים פנימיים משלו כשהחוק היה חיצוני, זר, מנוכר ושלילי ביסודו.
מייסדי החברה הישראלית שהושפעו מתרבות זו הוסיפו את הסוציאליזם הנאיבי ודפוסי התארגנות שחיברו פוליטיקה וכלכלה ללא גבולות. חלוקות התגמולים נעשו על פי מפתח מפלגתי. לכל אלה נוספו מושגי אי־לגליזם חיובי ומוסרי לטובת המטרות הלאומיות: נשק בלתי לגלי, מחתרות בלתי לגליות, עלייה והתיישבות בלתי לגליות. כל אלה היו חיוביים ומוסריים לנוכח שלטון זר שנתפס כעוין למטרות הלאומיות.
אולם תרבות מושרשת לא חולפת ומשתנה רק בגלל שלפתע פרצה המדינה בהכרזת העצמאות. דפוסי התנהגות מושרשים הופכים להרגלים ולרכיבי תרבות העוברים בתהליכי סוציאליזציה מדור לדור. פרוטקציוניזם נרחב לאורך עשרות שנות עסקנות הסתדרותית לא נעלם רק כי הופיעה ריבונות יהודית. קשה להפסיק "לסחוב" - מילה מכובסת לגניבה - מהמחסנים רק בגלל ששלטי המנדט הבריטי הוחלפו בשלטיה של מדינת ישראל. דפוסים אלה המשיכו ומצאו ביטוי נרחב בתקופת המדינה, ורק מקוצר היריעה נדלג לקורונה הכותבת פרק חשוב בתולדות האי־לגליזם.
בשבחי האידיאולוגיה
אחת ההבחנות החשובות של שפרינצק היתה בין אי־לגליזם "מלמטה", בציבור הרחב, לבין אי־לגליזם "מלמעלה", בקרב ההנהגה. השבוע, מעל דפי עיתון זה, פרסם אסף גולן רשימה חלקית מאוד תחת הכותרת רבת המשמעות "מצעד נבחרי הציבור שהפרו את ההנחיות". הופיעו בה נשיא המדינה, ראש הממשלה וחבר הכנסת ליברמן שאירחו את ילדיהם בליל הסדר, סיעת כחול לבן שערכה גיבוש סיעתי בניגוד להנחיות הריחוק, השרה מירי רגב שחנכה מחלף באשקלון בטקס רב־משתתפים וחבר הכנסת מיקי לוי שנאלץ להתפטר מוועדת הקורונה לאחר שהפר הנחיות. כל אלה הופיעו לצד הדיווח הנרחב על השרה גילה גמליאל, שעל פי חלק מהדיווחים לא רק הפרה הנחיות, אלא אף הטעתה את החוקרים בחקירה האפידמיולוגית.
ראוי להבחין בין אי־לגליזם של עיגול פינות לבין אי־לגליזם בוטה וחמור. ליברמן, לדוגמה, קרא לא מזמן "להתנהל בהתאם לשכל הישר ולא בהתאם להנחיות הממשלה", שאותן הגדיר בבוטות כ"החלטות בלתי חוקיות בעליל".
רן רזניק פירט מקרים נוספים תחת הכותרת "הישראבלוף הורג אותנו", ביטוי חלופי לאי־לגליזם. האי־לגליזם מוצא ביטוי גם בהימנעות רוב מכריע של אותם אנשי ציבור שנתפסו בקלקלתם להתנצל חד־משמעית. "במרבית המקרים", מבהיר רזניק, "הופעלה מערכת משומנת של תירוצים מביכים והסברים קלושים" לאותן הפרות חוק.
בראש רשימת ההשתקפויות של האי־לגליזם מציין שפרינצק אידיאולוגיה של אי־לגליזם, היינו הצדקה להפרת חוק הנעשית בשם אידיאולוגיה נכונה וצודקת בעיני מפירי החוק. ראינו את זה בקרב מיעוט מהחרדים שהצדיקו את ההפרות בשם קדושת לימוד התורה, התפילה, הלוויית המת וכיוצא באלה. מנגד, ההפגנות הפכו לקדושות עד כדי כך שהשבוע יצאה מפלגת מרצ בקריאה לדון בשאלה האם לצורך ההגנה על הדמוקרטיה לא נדרש אי־ציות אזרחי לחוק. ראשית קובעים שהדמוקרטיה זקוקה להגנה, ואז דנים באי־ציות אזרחי־דמוקרטי כביכול ככסות אידיאולוגית לאי־לגליזם. כך הפך משבר הקורונה לחגיגה נרחבת, להתקהלות אסורה של אי־לגליזם לאורכה ולרוחבה של המדינה על מגוון קבוצותיה והנהגתה הבכירה.
ייאמר מייד שתרבות לגליסטית אינה ציות עיוור לחוק, וודאי שלא הימנעות מביקורת עניינית. ביקורת היא חלק מהותי בתרבות דמוקרטית ורכיב חשוב בחופש הביטוי. עוד ברור שתפקודה של הממשלה לנוכח משבר הקורונה ראוי לכל ביקורת עניינית ורצינית שניתן להציג לציבור. אולם ראוי שכל אי־לגליסט, במיוחד כשהוא חלק מההנהגה ומהפקידות הבכירה, ישאל את עצמו מה יקרה לחברה ולמדינה כשרבים מדי בציבור יהפכו, כמוהו, לאי־לגליסטים. מה שנדרשת עתה היא התלכדות חסרת פשרות, ואם צריך גם אכיפה נוקשה, תחת הסיסמה: לגליזם עכשיו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו