מגיפות מייצרות כאוס חברתי וכלכלי ומגדילות שסעים בחברה. מדינת ישראל באירוע קיצון, ובמצב מהגרועים בעולם מבחינת קצב ההדבקה והתמותה לנפש. חובה על כולנו לקיים חשבון נפש כיצד הגענו לכאן ואיך נוכל לנצח. ההחלטה המרכזית היא מדיניות־העל הלאומית: אפס הדבקה בקהילה או אחת מחלופות חיים־לצד־הנגיף, כגון הגנה על מערכת הבריאות, צמצום הפגיעה בשגרה וכדומה.
שום אדם חי לא ראה מגיפה כזאת ורוב המדינות לא היו ערוכות היטב, או בכלל, בחודש מארס. הסגר בארץ הוטל בחיפזון ללא יעד רשמי, בעיקר כדי להרוויח זמן, ונוהל ללא תבונה רבה. התוצאות היו נזק כלכלי, חברתי וחינוכי משמעותי, אבל באמצע מאי 2020 הגענו כמעט לאפס הדבקה בקהילה. שבועיים נוספים באותן המגבלות, ויכולנו להסתפק בעיקר בהגנה על הגבולות ולשחרר את המשק לפעילות כמעט חופשית.
אבל היינו עייפים ומזועזעים. עסקים על סף קריסה, משפחות במתח ופוליטיקאים שחוקים. אז פתחנו, ועם פחות מ־40 מאושפזים במצב קשה, סף אי־הספיקה של 800 חולים קשים נראה אז רחוק מאוד. ביוני נרשמה עלייה במאומתים, כך גם ביולי ובאוגוסט. אבל היא נראתה בשליטה.
ואז כמעט בבת אחת, מעט לאחר פתיחת מערכת החינוך, איבדנו שליטה והשבוע עברנו את רף 900 החולים הקשים. גם ספרד, צרפת, בלגיה, אנגליה ומדינות רבות אחרות שלא הציבו יעד של אפס הדבקה בקהילה סובלות כעת מהתפרצות שיא. נכשלנו, אבל הכשל מובנה באסטרטגיה של ניהול הנגיף: בני אדם אינם מסוגלים לפעול במתח גבוה מאוד לאורך זמן, וכל עוד הנגיף מדביק בקהילה נדרשות מגבלות נרחבות, עקביות, שנשמרות בקפידה כדי להחזיק אותו בשליטה. זה לא מעשי.
המטרה: יעד לאומי ברור ובר־השגה // צילום: אורן בן חקון
למרבה המזל, הקורונה היא מגיפה "לפי הספר" וניתן לנצח אותה בשורת צעדים פשוטים שמוכרים אלפי שנים. חלוקת המדינה לאזורים והגבלת התנועה הלא חיונית ביניהם, צמצום דרמטי של מפגשים בין אנשים שאינם מאותו משק בית ושל התקהלויות מכל סוג, בדגש על מקומות סגורים, איתור ותחקור כמה שיותר נשאים ובידוד שלהם ושל כל המגעים שלהם רחוק מאחרים. כך ניתן יהיה לפתוח במהירות ובביטחון אזורים רבים שהגיעו לאפס הדבקה בקהילה ולאפשר פעילות כמעט שגרתית בהם וביניהם, תוך הפניית כל המשאבים הלאומיים להפיכת כמה שיותר אזורים נוספים לירוקים במהירות האפשרית.
יהיו התפרצויות חוזרות. זה קרה כבר ברוב המדינות שהציבו יעד של הגעה לאפס הדבקה בקהילה, וכולן התמודדו איתן ומצבן עדיין טוב יותר מכל בחינה, בריאותית, כלכלית, חברתית או אחרת, מאשר מדינות שבחרו בחלופת חיים לצד הנגיף. למעשה, הפערים מזעזעים. בהשוואה לנפש, נהרגו באיטליה, בספרד ובבריטניה יותר מפי 1,000 אזרחים מאשר בטייוואן ובווייטנאם, ויותר מפי 100 מאשר בניו זילנד, וגם הכלכלות של הראשונות נפגעו קשה בהרבה. שימוש מושכל בקיבולת הבדיקות ויכולת התחקור של מפקדת אלון כדי לערוך בדיקות סקר ומגעים, בשילוב בדיקות ביוב נרחבות לזיהוי מוקדם של נשאים בשכונות ובמוסדות חינוך, יאפשרו התמודדות מהירה ויעילה.
פתיחה מהירה כעת של אזורים ללא אפס הדבקה בקהילה לא תחזיק לאורך זמן. שווה לשלם מחיר חד־פעמי גבוה עבור שגרה וודאות, ואת רובו ככולו נשלם ממילא בגלל שמערכת הבריאות כעת באי־ספיקה. בזבזנו סגר אחד במחיר כבד מאוד, אסור בשום אופן לבזבז עוד אחד. עם יעד לאומי ברור ובר־השגה של אפס הדבקה בקהילה עוד אפשר לנצח יחד, ולכן לטובת הילדים, הקשישים והקהילות שלנו, הבריאות והכלכלה, אנחנו חייבים.
פרופ' יניר בר־ים הוא נשיא מכון ניו אינגלנד למערכות מורכבות ומוביל הפרויקט העולמי Endcoronavirus.org;
עו"ד מאיר רובין הוא מנכ"ל פורום קהלת ויועץ לפרויקט