הדעת נותנת כי ראש ממשלה המואשם בפשיעה חמורה, יתפטר מתפקידו ויקדיש עצמו לטיהור שמו. אבל יש לא מעט היגיון בטענתה של גלית דיסטל אטבריאן ("מי מייחל לקרע בימין", 22.09.20) כי בהנחה שנתניהו חף מפשע ושהאישומים הכבדים נגדו חסרי בסיס, הרי שאם יסכים לעסקת טיעון, שבמסגרתה יתפטר מראשות הממשלה, עלול להיגרם לו נזק כפול: אות קין לשארית חייו וויתור על התפקיד החשוב ביותר בישראל. כדי שנתניהו יסכים, או ידחוף לעסקה כזו, כפי שהציע לו פרקליטו המנוח יעקב ויינרוט, צריך הוא לדעת, בליבו, כי אין הוא חף מפשע, או להאמין שמערכת המשפט בישראל רקובה ושאין לו סיכוי למשפט הוגן. כיוון שעסקה כזו כוללת הודאה באשמה, וכיוון שניתן לעשותה גם בשלב מאוחר יותר של התהליך המשפטי, וכיוון שוויתור על תפקידו יהיה הנכס החשוב ביותר שבאמצעותו יהיה לו סיכוי לעסקה נוחה יותר, לא ייפלא כי ראש הממשלה שומר את האופציה הזו רק למצב שבו ישתכנע כי משפטו מוביל להרשעה. זהו שיקול אישי מאוד, גם אם נתניהו עוטף אותו בתואנה שאין בסביבה מועמד ראוי להחליפו.
על רקע זה אפשר להבין את הקריאות (הלא רבות, בינתיים) בימין, הממליצות בפני רה"מ להסכים לעסקת טיעון, ולא לחזור על טעותו הקשה של משה קצב, אשר דחה עסקה שיכולה היתה לחסוך ממנו מאסר. מבחינת הימין, הזוכר לנתניהו את הכרזתו כי מצא ביאסר ערפאת ידיד חדש, את הסכם חברון ואת נאום בר אילן, נתניהו רחוק מלהיות יצחק שמיר. התלהבותו מתוכנית טראמפ, המציעה לפלשתינים מדינה עצמאית על 70 אחוזים מן הגדה המערבית ועוד 14 אחוזים מתוך ישראל הריבונית, מוסיפה לא מעט לחוסר ההתלהבות הזה, מה גם שהסקרים מצביעים על נסיקת מנהיג ימין אחר, צעיר הרבה יותר, ולכאורה גם מחויב יותר לסיפוחים ולסרבנות שלום.
המחנה הליברלי בממשלה ובכנסת, שהוביל בשנים האחרונות את הקריאה להתפטרות נתניהו על רקע החשדות שהפכו לכתבי אישום, נמצא במצב שונה לחלוטין. תוצאות הבחירות יצרו מצב שבו אין די במנדטים של הימין והחרדים להקים ממשלה, והליכוד נאלץ לשלם מחיר כבד של פריטטיות ורוטציה, כדי להקים ממשלה בראשות נתניהו. הצטרפות כחול לבן ונכונותה לוותר על דגלה העיקרי (התפטרות נתניהו), בליעת עלבונות ההתעלמות (אי היידוע על הסכמי הנורמליזציה עם מדינות המפרץ, אי צירוף לטקס בוושינגטון, אי שיתופם בהחלטה על מינוי גמזו כפרויקטור) נובעת מכך שכל מועמד אחר מן הימין יוכל להרכיב ממשלה גם בלעדיה, בלי זכות וטו ובלי רוטציה. השאלה היא אם נתניהו יצליח להכיל, לאורך זמן, את השילוב הלא צפוי של אִתגור מימין ואתרוג משמאל.